המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 20/12/2025

מה חדש?

• השעון החבוי בביצי הדינוזאורים
• הבצורת של ההוביטים
• האטמוספרה שלא אמורה להתקיים
• האם התגלה חומר אפל?
• הרוצחות של הצרעה הרוצחת

השעון החבוי בביצי הדינוזאורים

הדינוזאורים, שמשלו בימי קדם בכדור הארץ, לא השאירו אחריהם ארכיונים מפורטים. סיפורם נחשף דרך עצמות מאובנות ועקבות שהשתמרו בשכבות סלע שאנו יודעים לתארך – וכעת מתברר שגם דרך קליפות ביצים.

מחקר חדש חושף כי קליפות של ביצי דינוזאורים מעידות היטב על גילן: כשהביצה המאובנת נטמנה באדמה, מעט אורניום חדר לגבישי הקלציט שמהם היא עשויה. עם הזמן האורניום התפרק לעופרת בקצב ידוע. לכן, אם מודדים את היחס בין אורניום לעופרת כיום, אפשר לחשב בדיוק רב מתי הביצה שקעה. כך הם חושפים שעון טבעי שמציע דרך חדשה לתארך את תקופת הדינוזאורים.

כדי לבדוק את השיטה, הצוות ניתח קליפות ביצים מתצורת סלע בארצות הברית שהכילה גם אפר געשי שידוע בדיוק מתי נפלט – מקרה מבחן מושלם. בתארוך נוסף שנעשה לאחר מכן במדבר גובי שבמונגוליה, החוקרים זיהו קבעו את גילו של אתר הקינון של הדינוזאורים: 75 מיליון שנה! למאמר (באנגלית). 

שקד אנגלברג

הבצורת של ההוביטים

באי פלורס שבאינדונזיה חיו בעבר בני אדם קדומים, שגובהם רק קצת יותר ממטר – עובדה שזיכתה אותם בכינוי “הוביטים”. לפני כ-50 אלף שנים הם נעלמו. מה קרה להם? מחקר חדש מצביע על גורם אפשרי להכחדה: שינוי אקלים שהוביל להתייבשות מקורות המים.

החוקרים בחנו את ההרכב הכימי של זקיף אבן שנוצר מטפטוף מים המכילים מינרלים ממערה באי, שמוערך ל-91 אלף עד 47 אלף שנים לפני זמננו. בעזרתו הם הצליחו לשחזר את משטר הגשמים באי בתקופה זו. הם גילו שהיא מתחלקת לשלושה חלקים: בין 91 ל-77 אלף שנים לפני זמננו האקלים היה רטוב מאוד; בין 77 ל-61 אלף שנים התנאים נהיו יבשים יותר, אבל גשמי המונסון דווקא התחזקו; ולבסוף, בין 61 ל-47 אלף שנים האקלים היה היבש ביותר שמתועד לאזור זה.

בחינה של מאובני פילים גמדיים שההוביטים צדו, הראתה שהם היו נפוצים בתקופה השנייה, ואילו בשלישית, כשהאקלים נהיה יבש, הם נעלמו בהדרגה. החוקרים משערים שהתייבשות מקווי מים, ובעקבותיה מותם או עזיבתם של בעלי החיים, הפעילו לחץ כבד על ההוביטים, והובילו להכחדתם. לכתבה באתר.

יונת אשחר

האטמוספרה שלא אמורה להתקיים

חוקרים שבחנו את כוכב הלכת המקיף שמש בשם TOI-561 בעזרת מדידות של טלסקופ החלל ג’יימס וב הופתעו לגלות כי הממצאים מצביעים על קיומה של אטמוספרה עבה וסמיכה. כוכב הלכת TOI-561b הוא גרם שמיים סלעי, גדול רק מעט מכדור הארץ, וקרוב לשמש שלו פי מאה מהקירבה של הארץ לשמש שלנו.  הוא משלים הקפה שלה ב-11 שעות ארץ בלבד, ומצוי כנראה בנעילת גאות איתה, כך שהוא מפנה אליה תמיד את אותו הצד. כדי לבחון אם יש לו אטמוספרה, מדדו החוקרים את הטמפרטורה בצד המואר שלו, וגילו כי היא 1,800 מעלות צלזיוס בלבד, לעומת תחזית של כ-2,700 מעלות אם זה היה סלע חשוף ונטול אטמוספרה. החוקרים משערים כי אטמוספרה עבה היא שמסיעה חום מהצד המואר לחשוך, וממתנת את הטמפרטורה. לדבריהם, רוב האטמוספרה אינה מתנדפת לחלל בזכות החלפת חומר רציפה עם אוקיינוס הסלעים המותכים על פני השטח. לכתבה באתר.

איתי נבו

האם התגלה חומר אפל?

החומר שאנו רואים ביקום נע בצורה שונה ממה שקובעים חוקי הכבידה המוכרים. ההסבר המקובל לכך כיום הוא שהפער נובע מהכבידה של חומר שאיננו מצליחים לראות, לכן הוא מכונה חומר אפל. נכון לעכשיו איננו יודעים מהו בדיוק החומר האפל, שכן אנו מסיקים על קיומו רק בעקיפין, על סמך כוח המשיכה שהוא מפעיל.

במאמר שהתפרסם לאחרונה נטען שניתוח של נתונים שאסף הטלסקופ פרמי ב-15 השנים האחרונות ממרכז הגלקסיה שלנו, וסינון קפדני של רעשי רקע, חשפו עודף של קרינת גמא, שעשויה להיווצר כשחלקיקי חומר אפל תיאורטיים בשם WIMP מתנגשים זה בזה. אם זה נכון, מדובר בתצפית ישירה ראשונה בחומר אפל.

אף שמדובר בממצא חשוב, יש להתייחס אליו בחשדנות. הכוכבים במרכז הגלקסיה צפופים מאוד ודרושה זהירות רבה כשבוררים את המידע הנוגע להם. כל טעות בדרך עלולה להניב אות כוזב. מעבר לכך מדובר במחקר של חוקר יחיד, שאינו עולה בקנה אחד עם ניתוחים קודמים של מידע שאסף הטלסקופ פרמי. כעת צריך לבחון אותו לעומק ולחפש חותמות דומות בתצפיות אחרות. למאמר (באנגלית). להרחבה (באנגלית).

עמית פנדו 

הרוצחות של הצרעה הרוצחת

צרעת הענק האסייתית היא הצרעה הגדולה ביותר בעולם. באופן לא רשמי היא מכונה “הצרעה הרוצחת” ונחשבת למחסלת אימתנית של דבורי דבש. אלה צרעות תוקפניות מאוד ועקיצתן המכאיבה עלולה לחולל תגובה אלרגית חמורה. אדם שספג עקיצות מרובות עלול לסבול מהרעלה רב-מערכתית הפוגעת בשרירים, בכליות ובלב ועלולה להוביל למוות. 

חוקרים מיפן מצאו בקיבותיהן של צפרדעים מהמין Pelophylax nigromaculatus צרעות בוגרות, רמז לכך שהן למדו לחמוק מעקיצות או שפיתחו סבילות לארס. כדי להבין מה מתרחש הכניסו החוקרים צפרדעים וצרעות למכל ועקבו אחריהן. הצרעות עקצו את הצפרדעים, אך נראה שהעקיצות לא הפריעו לרוב הצפרדעים, שטרפו את הצרעות בתיאבון.

החוקרים העלו שתי השערות לחסינות הצפרדעים: או שבמהלך האבולוציה הארס שהתפתח אצל הצרעות נועד להגן עליהן מציפורים ויונקים ואינו מותאם לדו-חיים, או שלצפרדעים יש מנגנון הגנה כלשהו נגד הארס. מחקרים נוספים עשויים לסלול את הדרך לטיפולים חדשים נגד כאב והגנה על בני אדם מהארס. לקריאה בהרחבה (באנגלית). למאמר (באנגלית). 

אלכס אברוטין