תאי דם לבנים הם המוציאים לפועל של התגובה החיסונית. הם סורקים את הגוף בחיפוש אחר פולשים או אותות קריאה של תאים לבנים אחרים על המצאות גורמים זרים בגוף. נדידת תאי דם לבנים מאפשרת להם להגיע במהירות וביעילות לאתר הדלקת ולטפל בפולשים החיצוניים שחדרו לגוף או בתאים סרטניים. כשתא דם לבן פוגש בגורם מזיק שהוא יודע לזהות (ראו הסבר מפורט על כך בכתבה התגובה החיסונית הנרכשת), הוא עובר תהליך של שפעול ומתחיל לשחרר כמויות גדולות של הורמון מקבוצת הכימוקינים (קבוצת הורמונים ממשפחת הציטוקינים האחראים על תנועת תאי דם לבנים).

תאי דם לבנים שונים מייצרים כימוקינים שונים בהתאם לתאים שהם רוצים לגייס ובהתאם לאיום שבו נתקלו. הכימוקינים הללו מתפזרים מאתר המפגש (אתר הדלקת) והלאה לכיוון הרקמות השכנות וכלי הדם ומשם עובר אל זרם הדם. ככל שמתרחקים מאתר הדלקת, ריכוז הכימוקינים יורד – מרכיב חשוב ביכולת של תא הדם הלבן לזהות את מקום הדלקת.

תא דם לבן שנתקל בכימוקינים בזרם הדם עובר שפעול ושינויים שמאפשרים לו לנוע בעקבותיהם עד לאתר הדלקת בתנועה הנקראת כמוטקסיס. בתהליכי השפעול תא הדם הלבן מבטא קולטנים מיוחדים שיאפשרו לו בהמשך להידבק אל דופן כלי הדם ולא להמשיך להסחף בזרם. במקביל, כלי הדם הסמוכים לאתר הדלקת מזהים את הכימוקינים ומבטאים גם הם חלבונים מיוחדים בשם אינטגרינים, שמטרתם לסמן לתא הדם המשופעל את אזור הכניסה הקרוב ביותר לאתר הדלקת.

דופן כלי הדם (אנדותל) היא רקמה צפופה וגמישה שמטרתה למנוע בריחה של נוזלים ותאים אל מחוץ לכלי הדם. בשל תפקידה הזה, לגמרי לא פשוט לחדור את דופן כלי הדם. האינטגרינים המבוטאים על תאי דופן כלי הדם מאפשרים להאט את התנועה של תאי דם לבנים חולפים, כך שיוכלו להיקשר למרות הזרם המהיר של הדם.

תא הדם הלבן נקשר לאינטגרינים ומפעיל אותות בתא הגורמים לשינוי מבני יסודי בחלבוני השלד התוך תאי, מיקרוטובולים וסיבי אקטין (למידע נוסף על שלד התא אתם מוזמנים לצפות בסרטון המיקרוטובולים – עמודי התווך של התא). בתחילה, תא הדם הלבן משטתח על פני תאי האנדותל ומגדיל את שטח הפנים שלו, ולאחר מכן התא שולח ‘זרועות’ המזהות נקודות מעבר אפשריות בין תאי האנדותל והתא נדחק ביניהם כדי לצאת מכלי הדם לעבר הרקמה הרצויה. כאן פועלים גם כוחות ביו-מכנים המפרידים בין תאי האנדותל כך שנוצר מרווח בו התא של מערכת החיסון עובר במהירות, מבלי לפגוע בזרימת הדם.

לאחר המעבר, עליו לעבור דרך קרום הבסיס שנמצא מתחת לתאי האנדותל. כדי לעשות את זה עליו להפריש חלבונים שיכולים לפרק באופן מקומי את הקרום. גם ההפרשה הזאת היא חלק מהתהליך הדלקתי, ועל מנת לחדור עמוק יותר לתוך הרקמה תא החיסון צריך לייצר ולהפריש עוד ועוד חלבונים כאלה. קל לדמיין את הנזק שהחלבונים האלה יוצרים לרקמה, ומכאן להבין כמה חשוב לשלוט בתהליכים האלה, כדי שלא יתרחשו שלא לצורך.

לאחר פירוק הקרום, תא הדם הלבן משתחרר בעבר השני של האנדותל, שם הוא ממשיך לנוע בעקבות הכימוקינים שריכוזם הולך ועולה ככל שהוא מתקרב לאתר הדלקת. כשהוא מגיע לאתר המטרה הוא ממלא את התפקיד שבשבילו הוא הגיע: הפרשת נוגדנים, שפעול תאים נוספים, בליעת הפולש, חיסול התא הסרטני וכו’.

בעזרת המגוון הגדול של הכימוקינים שמפרשים תאי הדם הלבנים השונים יכולה מערכת החיסון לשלוט בתנועת תאי הדם הלבנים בתפקידיהם השונים, בין אם במעבר בין קשרי הלימפה בסריקה אחר פולשים ובין אם בגיוס בהול שלהם לאתר הדלקת. זיהוי הכימוקינים השונים הוא ספציפי מאוד, כדי למנוע מצב שבו תא לא מתאים יגויס למקום הלא נכון ויגרום נזק.

קטע הקומיקס שלפנינו מתאר באופן סכמטי ומשעשע את קורותיו של לויקוציט בנתיב הכימוקינים. לצפייה בקומיקס בהגדלה, לחצו על התמונה.


מאייר: דני קרמן. פורסם בכנס “שירת חייו” לזכר פרופ’ עופר לידר ז”ל