רובלוקס, ילדים והעולם הדיגיטלי

“אל תגידו ‘לא ידעתי’, ‘חשבתי שמדובר במשהו תמים’. האורות האדומים נמצאים בכל פינה”. ברגע שהבנתי שמדובר במשחק הרסני שמייצר הרבה נזק בחרתי לעצור במיידית למרות הסיכונים. אם אכפת לכם מהנפש של הילדים שלכם תעצרו את הטרפת”, הזהירה אמא מודאגת בפייסבוק. ואמא אחרת תהתה, “מה עושים עם המגפה?”

בשנים האחרונות רובלוקס (Roblox) הפך כמעט למילה נרדפת לזמן המסך של ילדינו. הורים רבים מדווחים שילדיהם מבלים שעות במשחק, מבקשים כסף, הולכים לישון מאוחר בגלל עדכונים ומתרגזים כשמנתקים אותם מהמסך. במקביל ברשתות החברתיות מופיעות אינספור תלונות, פוסטים מודאגים ואפילו קריאות חמס נגד הפלטפורמה. אבל האם רובלוקס באמת שונה מכל משחק אחר? האם יש ראיות ממשיות לבעיות אמיתיות, או שאלה סתם עוד חששות טבעיים מקשיי ההורות בעידן הדיגיטלי? כרגיל, התשובה מורכבת.

רובלוקס? מה זה בכלל?

רובלוקס הוא לא עוד משחק, אלא פלטפורמה שלמה שמשמשת משכן למגוון רב של משחקים. אפשר לראות בו מעין “יוטיוב של משחקים”: כל אחד ואחת שיש להם אוריינטציה טכנית בסיסית יכולים ליצור משחק בעזרת כלים פשוטים ונגישים, ולהזמין כל מי שרוצה להיכנס ולשחק בו בלחיצת כפתור. כך נולדו שם כבר מאות אלפי עולמות וירטואליים – ממשחקי הישרדות מרובי משתתפים, דרך הדמיות, חידות ומרוצים, ועד המשחקים החברתיים הכי טרנדיים.

מבחינה גרפית רובלוקס נראית כאילו היא נתקעה בשנות ה-90: דמויות המשחק מרובעות, האנימציות בסיסיות והגרפיקה פשוטה במיוחד. אבל כוחה של הפלטפורמה לא מגיע מהיופי שלה, אלא מהאופי וממה שהיא מאפשרת: מגוון עצום של משחקים, אפשרות למשחק חברתי עם חברים, דמויות שאפשר לעצב ונגישות מכל מכשיר – טלפון, טאבלט, מחשב ואפילו קונסולות כמו Xbox. רובלוקס אינה זירת המשחקים הכי משוכללת שיש – אבל היא ענקית, חיה, יצירתית, חברתית ונמצאת תמיד בהישג יד. וזה בדיוק מה שמדרבן ילדים להתאהב בה.

כמו בכל שירות חינמי שמושך אליו מיליוני משתמשים, חשוב להבין איך רובלוקס מרוויחה ומה מסתתר מאחורי הקלעים שלה. אף שהכניסה למשחקים היא חופשית, כל התכנון שלהם מבוסס על כך שהילדים יקנו דברים במשחק בעזרת מטבע וירטואלי בשם רוֹבּאקס (Robux). באמצעותו הם יכולים לקנות פריטים מיוחדים, יכולות נוספות או להיכנס לתכנים מוגבלים, בהתאם לתכנון של כל המשחק הספציפי. לא מעט ילדים כיום מוציאים את דמי הכיס שלהם על רכישות במטבע הזה.

מפתחי המשחקים נהנים מחלוקת רווחים עם הפלטפורמה – בדרך כלל 70 אחוז למפתחים והשאר לרובלוקס. כך נוצר תמריץ כפול: למפתחים יש עניין למכור פריטים במשחק, ולפלטפורמה יש עניין בהצלחתם של המפתחים, וביכולת שלהם לבנות מבחר מגוון של כמה שיותר משחקים. בשנים האחרונות גם מותגים גדולים נכנסו לפלטפורמה ויוצרים עולמות ממותגים שמביאים הכנסות נוספות לפלטפורמה וליוצרים.

המודל העסקי הזה מבוסס על הגדלת זמן המסך והגברת הרכישות. לכן חלק מהמשחקים מעוצבים כדי לעודד את הילדים לשחק עוד ועוד, לחזור למשחק שוב ושוב ולהרגיש צורך בפריטים דיגיטליים שיעניקו להם מעמד חברתי גבוה בקרב בני גילם. זה לא אומר שרובלוקס מסוכנת במהותה, וחיוני להבהיר שאין כאן כל זדון. ועדיין, המודל הזה מדגיש עד כמה חשובות המודעות והמעורבות של ההורים. חשוב מאוד שיבינו מה מושך את הילדים למשחקים הללו, ישוחחו איתם על בחירות דיגיטליות, ילמדו אותם צרכנות נבונה ויציבו להם גבולות שיאפשרו שימוש בריא ומהנה.

משחקים ואלימות

התקופה שבה אנו חיים כיום מתאפיינת בחיבור מתמיד למסכים. מסכי הטלפון, המחשב, קונסולות המשחקים וכל היתר השתלבו כחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של כל אדם בחברה המודרנית. החיבור הזה מציב אתגר משמעותי בפני דגמי ההורות המסורתיים, שנדרשים להתאים את עצמם שוב ושוב לקצב ההתפתחות המהיר של הטכנולוגיה. בשעה שמשחקי וידאו ואמצעים דיגיטליים משתלבים באופן יותר ויותר הדוק בנוף החברתי, הפחד ההורי הטבעי מפני הסכנות הטמונות בהם מוביל לא פעם לתגובת יתר. חלק מההורים בוחרים בפיקוח הדוק וקשוח, בשעה שדווקא שיתוף פעולה עם הילדים יכול להניב תוצאות טובות יותר.

יש הרבה מחקרים על הקשר בין אלימות למשחקי מחשב, ופה זה מסתבך, כי אומנם נמצאו ממצאים נקודתיים שקשרו בין השניים, אבל אין מסקנה חותכת שמצביעה על כך שמשחקי מחשב מעודדים אלימות או תוקפנות. גם מחקר מקיף ועדכני בנושא לא מצא סימנים חד-משמעיים לכך שמשחקי וידאו מעודדים אלימות במציאות – להבדיל מסביבת המשחק עצמה. אם כבר מוצאים השפעה כזאת, הרי שהיא קטנה, עקיפה ותלויה בהקשר.

אבל חשוב להיזהר גם בכיוון השני, שכן גם אם המשחק עצמו לא מעורר בילדים אלימות, הוא עלול לחולל בעיות אחרות. במשחקים יש פוטנציאל לעודד התמכרות למסכים ולהוביל את השחקנים לבצע במסגרת המשחק רכישות מוגזמות ולא שקולות שמצטברות לכסף רב. כמו כן, פלטפורמות כמו רובלוקס עלולות לחשוף ילדים לתוכן שאינו מתאים לגילם, כגון אלימות גרפית ואפילו פורנוגרפיה, ולהוביל לתופעות של לחץ חברתי שמקורו לפעמים במשחק עצמו ולפעמים מגיע מהחברים מסביב. כל אלה הן סיבות טובות וחשובות עבור הורים לגלות מעורבות במשחקים של ילדיהם. עליהם לדעת להציב גבולות ולהסביר לילדים איך לשחק בצורה בריאה ומאוזנת.

ההיסטוריה מראה שכל דור מבוגר מודאג מהטכנולוגיות והאופנות החדשות שלא הכיר בעצמו ושילדיו משקיעים בהן את זמנם. מאז ראשית המאה העשרים זה קרה עם הרדיו, הטלוויזיה, הקומיקס, מוזיקת הרוק, הרשתות החברתיות, פורטנייט – וכעת רובלוקס. לא פעם רואים בהקשר הזה אפקט דומינו של פאניקה: הורים משתפים את חבריהם בחוויה שלילית, חבריהם נענים בסיפורים משל עצמם ומתפתח בהדרגה מעין ציד מכשפות – עד לבוא הטרנד הבא שיתפוס את מקומו של אויב האנושות הנוכחי.

חלק מהבהלה נובע מכך שההורים המודאגים לא מכירים את הפלטפורמה: היא נראית ילדותית, אבל בעצם היא רשת חברתית, זירת תוכן, כלי יצירה וקהילה ענקית – הכול בחבילה אחת. המורכבות של רובלוקס מחייבת אותנו להבין את ההשלכות שלה לעומק, ולא רק לומר “הילד משחק”.

הורות בעידן הדיגיטלי

בדרך כלל הבעיה איננה הפלטפורמה החדשה, אלא האתגר ההורי בעולם דיגיטלי שמשתנה במהירות הבזק. כשילד קם בשעה 3 לפנות בוקר כדי לעדכן משחק, או כשהוא לא מצליח להביא את עצמו לחדול לשחק וללכת לישון, מקור הבעיה אינו בהכרח המשחק, או לפחות לא רק הוא. בראש ובראשונה זה תסמין של היעדר גבולות ברורים, ושל הרגלים והתנהלות שדורשים ליווי. היום זו יכולה להיות פלטפורמה כמו רובלוקס ומחר זו תהיה סדרת טלוויזיה, רשת חברתית או טרנד חדש שיצוץ משום מקום.

גם כשאנחנו היינו ילדים היו טרנדים – בדור שלי אלה היו קלפי משחק, מדבקות, אוספים ותוכניות טלוויזיה – והם בהחלט העסיקו אותנו. נכון, הם לא היו בנויים ליצור את אותה רמה של התחברות רגשית שהמשחקים הדיגיטליים של היום בנויים לפתח אצל השחקנים, אבל הלבטים של ההורים היו דומים להפליא: כמה לאפשר? מתי לעצור? איפה לשים את הגבול?

תפקיד ההורים בימינו אינו להילחם בכל פלטפורמה חדשה, אלא להיות נוכחים, להבין את ההקשר, להציב גבולות בריאים, וללמד את הילדים לנהל את עצמם בעולם שמטשטש את הגבולות שבין המשחק למציאות. דווקא מעורבות והכוונה, ולא ניתוק הילדים מהמשחק, יגנו טוב יותר על הילדים ויתנו להם כלים מועילים גם לחיים האמיתיים.

אחד הדברים החשובים הוא ללמד את הילדים להיזהר מהונאות ברשת. לא צריך להרחיק לכת ולתת לילד לחוש את הבעיה על בשרו, הורים מעורבים יכולים להסביר לילדיהם איך מבצעים החלפה של חפצים וירטואליים בין שחקנים בצורה הוגנת (“טרייד”), איך לעשות תיאום ציפיות בין השחקן שנותן את החפץ לבין השחקן שמקבל אותו, להעריך את השחקן שנמצא מול הילד שלנו בצד השני, וכמובן גם להתכונן לאכזבה.

אותו דבר נכון גם לקניית כסף וירטואלי. במקום לאסור על הילדים לעשות עסקאות כלשהן ברובאקס, אפשר להקציב לילדים דמי כיס חודשיים לקניית מטבעות רובאקס, ולנצל את המצב כדי ללמד אותם התנהלות כלכלית נכונה. באופן דומה, חשוב שהילדים ידעו שהם יכולים לשתף את הוריהם בחוויותיהם ברובלוקס בלי לחשוש מעונש. כך ההורים יכולים ללמד את הילדים לחסום משתמש פוגע ולדווח עליו, וגם להסביר לילד בדיוק איך פונים למוקד 105 – המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, או לדווח בפלטפורמה של רובלוקס על התנהגות לא נאותה של שחקן בשעת הצורך. כך מקנים להם כלים להתמודדות חברתית ומיומנויות בטיחות שישרתו אותם בהמשך חייהם. הרי ילדינו גדלים בעולם דיגיטלי. מטרתנו כהורים אינה לבודד אותם ממנו, אלא לעזור להם להיות משתמשים חכמים, מודעים ואחראים.

הטוב, הרע והמכוער

כמו כמעט כל פלטפורמה דיגיטלית גדולה אחרת, גם רובלוקס מציעה עולם מגוון מבחינה תוכנית וערכית. מצד אחד יש בו המון טוב: ילדים מפתחים את היצירתיות שלהם כשהם מעצבים דמויות ועולמות, מחדדים את החשיבה המרחבית שלהם ולומדים פתרון בעיות דרך משימות ואתגרים. הם גם נהנים מחוויה חברתית שמאפשרת להם לשחק ולתקשר עם אחרים, נחשפים לעקרונות בסיסיים של פיתוח ותכנות, וזוכים בתחושת מסוגלות אמיתית כשהם עוברים שלבים במשחק או יוצרים משהו שאחרים נהנים לשחק בו.

מצד שני, יש גם רע: ילדים עלולים למצוא את עצמם בוהים במסכים שעות ארוכות מדי יום, מול מנגנוני תגמול שמעודדים שהייה ממושכת, מבצעים רכישות זעירות שעלולות להצטבר לסכומי גבוהים, ומתמודדים עם תחרות חברתית שעלולה לפתח לחץ נפשי או פומו (fear of missing out) – פחד להישאר מחוץ לתמונה בזמן שמשהו חשוב קורה במשחק או בקהילה הסובבת אותו. בנוסף, כמו בכל מרחב פתוח גם כאן יש משחקים שאינם מתאימים לילדים. מכל הסיבות האלה חשוב שההורים יהיו בתמונה, יכירו את מה שהילדים שלהם עושים, בדיוק כמו שנרצה לדעת מה קורה במגרש השכונתי או בחוג במתנ”ס.

ואם יש טוב ורע, גם מקומו של המכוער לא נפקד. עולם ה”טריידים” והדילים שהילדים עושים ביניהם – לפעמים בתום לב ולפעמים במסגרת מעשי הונאה וניצול (“סקאמים”). למשל יכול להיות ששחקן יבטיח לחברו חפץ נדיר ולא יקיים, או שמישהו ינצל את חוסר הניסיון של שחקן חדש כדי לרמות אותו. החשיבות שלנו כהורים היא קודם כול לזהות מקרים כאלה. כמו כן עלינו ללמד את הילדים שלנו התנהלות נכונה במצבים מסוכנים.

התופעה שאנו רואים במשחק אינו שונה במהותה מהונאות בעולם האמיתי – החל במוכר בחנות שמסתיר פגמים במוצר וכלה בהצעות שיווקיות טובות במידה בלתי סבירה. חשוב ללמד ילדים על זהירות, סיכון, חוזים, אמינות וגבולות. במובן הזה, רובלוקס הופך להיות מעין מעבדה חברתית בטוחה למדי, שבה הורים יכולים ללוות את הילד וללמד אותו מיומנויות חיים אמיתיות – בלי לשלם על זה אלפי שקלים בעסקה מפוקפקת בעולם האמיתי.

מה אפשר לעשות כהורים?

לא פשוט להיות הורים בעידן ההורות הדיגיטלית, והרבה הורים לא יכולים להרשות לעצמם להיות מעורבים בכל מה שהילדים שלהם עושים. זה מצער, כי מעורבות כזאת היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם רובלוקס, או עם כל תחביב אחר של הילדים. בכל עיסוק, ולצורך העניין לא משנה אם מדובר במשחק מחשב, פגישה עם חברים בגן הציבורי, השתתפות בחוג או כל פעילות אחרת. מומלץ לשחק עם הילדים מדי פעם ולחוות איתם את המשחק בצורה לא שיפוטית. כך נוצרת הזדמנות מצוינת לבלות זמן איכות עם הילדים, ולראות בעצמכם מה באמת קורה במשחק, בלי להישען על שמועות או על פרסומים מפחידים ולקבוע בעצמכם את הגבולות הנכונים בעיניכם.

לצד המעורבות הרגשית, אסור להזניח את הכלים הטכניים. יש הורים, ואף מדינות, שבוחרים בגישה המחמירה של חסימה מוחלטת של תכנים או קריאה לחקיקה מגבילה, מתוך חשש מוצדק לשלומם של הילדים. עם זאת, בדרך כלל יהיה יעיל יותר פשוט לנצל בצורה מושכלת את מנגנוני ההגנה שרובלוקס עצמה מציעה למשתמשיה. לא להתעלם מהסכנות – התעלמות היא הברירה המסוכנת ביותר, שכן היא משאירה את הילדים חשופים למניפולציות ולתכנים פוגעניים בלי רשת ביטחון שתשמור עליהם.

לכן חיוני להפעיל בהגדרות החשבון את בקרת ההורים (Parental controls). כך תוכלו להגביל את סוג התכנים לפי גיל, לחסום את הצ’אט לחלוטין או להגבילו לחברים בלבד, לקבוע תקרת הוצאות כספיות ואף לנעול את ההגדרות בסיסמה (PIN) כדי להקשות על הילדים לשנות אותן. הכלים הטכניים הללו, בשילוב השיח החינוכי, יאפשרו לילדים לגלוש במרחב בטוח יותר.

והכי חשוב, שוחחו עם הילדים לעיתים מזומנות על הסכנות הקיימות, הסבירו להם את משמעותן של רכישות, דילים וטריידים בתוך המשחק, והנחו אותם איך להתנהל בעולם הדיגיטלי בצורה בטוחה ואחראית – בדיוק כמו שאתם מלמדים אותם להתמודד עם סכנות במציאות החיים האמיתית.

הכותב הוא פסיכולוג קוגניטיבי ומרצה למדעי המחשב באוניברסיטה העברית.