הטיית העיגון

הנה תרגיל קטן ומשעשע אותו אתם יכולים לעשות במפגש משפחתי או עם חברים:

בקשו מכל אחד מהמשתתפים לקחת פתק קטן ולכתוב עליו את שתי הספרות האחרונות של מספר הנייד שלהם. בקשו מהם לכתוב מתחת לזה את התשובה לשאלה הבאה מבלי להעזר במקורות מידע נוספים:

שערו כמה ממדינות אפריקה חברות באו״ם?

אספו את הפתקים עם התשובות וחלקו אותם לשתי קבוצות – קבוצה אחת של הפתקים בהם הספרות האחרונות של מספר הנייד בין 00 ל-49, וקבוצה שניה של הספרות בין 50 ל-99. כעת, חשבו את הממוצע של התשובות לשאלה על מספר המדינות באפריקה החברות באו״ם עבור כל קבוצה. ההסבר לתרגיל- בהמשך הכתבה.

תרגיל זה בא להדגים את ההטיה שבמרכז הכתבה הזו: הטיית העיגון (Anchoring Bias), מהמילה “עוגן”. כפי שמלחים מטילים עוגן ובעזרתו מקבעים את הספינה בנקודה מסוימת, כך מידע שנתקלנו בו מוקדם יכול לקבע את ההשקפה שלנו על מידע שנקבל מאוחר יותר. הטיית העיגון היא למעשה הנטייה שלנו “להינעל” על פריט המידע הראשון שנחשפנו אליו, מה שמשפיע על קבלת ההחלטות שלנו בהמשך. ההטיה הזאת באה לידי ביטוי במצבי יומיום שגרתיים: בתפריטים של מסעדות, לדוגמה, בדרך כלל תופיע מנה אחת שמחירה גבוה ממחירי יתר המנות במידה קיצונית. המנה היקרה לאו דווקא נמצאת בתפריט כדי שרבים יזמינו אותה, אלא על מנת שהמעיינים בתפריט “יטילו עוגן” לצד המחיר הגבוה, וכך מחירי שאר המנות בתפריט ייראו זולים בהשוואה אליו. גם תהליכי משא ומתן יכולים להיות מושפעים מההטיה הזו: הצדדים יבחרו להתחיל עם דרישות קיצוניות ולא סבירות, רק כדי “לעגן” אותן אצל הצד השני.

מה בין גיל מיתה למספרים אחרים?

נחזור לתרגיל בתחילת הכתבה. המשתתפים חולקו בין אלו בעלי מספרי נייד נמוכים למספרים גבוהים. זהו ה׳עוגן׳ בתרגיל- מי שכתב מספר נמוך, ׳עגנו׳ על מספרים נמוכים יותר מאשר אלו שכתבו מספרים גבוהים. העוגן אמור לבוא לידי ביטוי בתשובה לשאלה הבאה על מספר המדינות מאפריקה החברות באו״ם: הממוצע של התשובות בקבוצה של העוגן הנמוך אמור להיות נמוך יותר מהממוצע בקבוצה של העוגן הגבוה (התשובה המדויקת, אגב, היא 54 מדינות אפריקאיות- שאלה זו נבחרה מפני שהתשובה קרובה לאמצע בין 0 ל-100). האם בתרגיל שעשיתם קיבלתם הבדל זה בין הממוצע בשתי הקבוצות?

הסיבה להבדלים אפשריים אלה בין הקבוצות היא הנטייה האנושית “להינעל” על הנתון הראשון שמוצג בפנינו ולקבל החלטות בהתאם לו, גם כשאין שום קשר בין הנתון להחלטות – ובמילים אחרות, להיות מושפעים מהטיית העיגון. 

ניסוי שהציג שאלות דומות נערך במסגרת מחקר משנת 1997 של צמד חוקרים גרמנים, פריץ שטרֵק (Strack) ותומס מסוויילר (Mussweiler). באחת מהשאלות במחקר, קבוצה אחת של משתתפים נשאלה האם מהטמה גנדי היה בן פחות או יותר מ-64 בעת מותו (עוגן נמוך) בעוד הקבוצה השניה נשאלה האם הוא היה בן פחות או יותר מ-79. לאחר מכן, המשתתפים מכל קבוצה נתבקשו לנחש בן כמה היה גנדי במותו (התשובה הנכונה היא 78). הם מצאו הבדלים מהותיים בין התשובות בין חברי הקבוצה ש”עוגנו” בעזרת מספר נמוך (64), ולכן ניחשו גיל צעיר, לעומת חברי הקבוצה ש”עוגנו” בעזרת מספר גבוה (79), ולכן ניחשו גיל מבוגר יותר.

למה להשוות?

הטיית העיגון יעילה כל כך בשל אופן החשיבה שלנו: המוח שלנו עובד בצורה השוואתית, ומנתח מידע חדש תוך השוואתו למידע קודם שכבר למדנו בעבר. לכן, הנתון שניחשף אליו ראשון יכווין את ההתייחסות שלנו לשאר הנתונים שנקבל באותו הקשר. הטיית העיגון משפיעה עלינו כל הזמן. בדרך כלל, המידע הראשוני שנקבל ייצור אצלנו השפעה עמוקה יותר מכל מידע שניתקל בו בהמשך. הטיית העיגון יכולה גם להסביר, לפחות באופן חלקי, את הקושי של רבים מאיתנו לשנות את העמדות והתפיסות שכבר גיבשנו, ולא משנה אם אלה תפיסות פוליטיות, תרבותיות או דתיות. התודעה שלנו כבר “עוגנה”: המציאות שבה גדלנו, לרבות השפעות של ההורים, המשפחה והסביבה החברתית, מקבעת אותנו בתפיסות מסוימות, וגורמת לנו להאמין שהן בהכרח התפיסות הנכונות, האמיתיות, ואלה שמתאימות לנו ביותר. 

כדאי להתחשב בהטיית העיגון, בפרט כשמשתפים מידע ברשתות החברתיות (מקוונות ושאינן כאלה): הפצת מידע כוזב, שעלולה לגרום גם לאחרים “להינעל” על המידע הזה, עלולה להיות מסוכנת במיוחד.

לכול הכתבות בסדרה