ללכת על פתוח

בשנת 2022 הודיע ממשל הנשיא ביידן בארצות הברית על מדיניות חדשה בתחום הפצת המידע המדעי. מעתה והלאה, קבעו, כל מחקר שנעשה במימון ממשלתי יחויב לפרסם את ממצאיו בבמה פתוחה, בלי הגנה של חומת תשלום, והגישה לנתונים שנאספו בו תיפתח לקהל סמוך למועד הפרסום של המאמר. כבר ב-2023, שהייתה “שנת המדע החופשי”, רשמה התוכנית המקיפה הזאת שורה של צעדים מקדמיים שיצאו אל הפועל: עוד ועוד סוכנויות פדרליות, מנאס”א ועד המכונים הלאומיים לבריאות (NIH), גיבשו מסמכי מדיניות והשקיעו כספים בפיתוח במות לגישה חופשית.

ואכן, מדע חופשי הוא ערך שקיים קונצנזוס רחב על חשיבותו. כתבי עת שפתוחים לציבור הרחב מאפשרים גם למוסדות ולפרטים שהפרוטה לא מצויה בכיסם ליהנות מגישה ישירה למה שמתרחש בחזית המחקר העכשווי. המאמרים שמופיעים בהם נקראים יותר וזוכים ליותר ציטוטים במאמרים אחרים. ובעידן הבינה המלאכותית הם גם נגישים יותר למנועי שפה גדולים ולכלים המבוססים על כריית נתוני עתק.

מעבר לכך, שקיפות הנתונים – בתוך הממסד המדעי ובין החוקרים לציבור הרחב – תורמת לחיזוק האמון הציבורי במחקר, בחוקרים ובמדע באופן כללי, ובכוחה לגבות ולאשש את הכרזות החוקרים ואת ממצאיהם. אומנם גם לפי הנוהג הקיים כעת, חוקרים נדרשים להצהיר כבר במעמד ההגשה של מאמריהם לכתבי העת איך בכוונתם לשתף את הנתונים שאספו, אבל לא תמיד זה מספיק. הרי כשמאמר מתפרסם מאחורי חומת תשלום, רק המנויים יכולים לעיין בנתונים הגולמיים.

בעל המאה הוא בעל הדעה

כתבי עת מדעיים רבים שייכים לגופים מסחריים המעוניינים ברווח כספי. אחת הדרכים שנמצאו להעניק גישה חופשית לכל דורש היא לדרוש תשלום מהמחברים – החוקרים עצמם – במקום שהקוראים יצטרכו לפתוח את ארנקם. חוקרים שמעוניינים לפרסם מאמר בכתבי עת כאלה נדרשים לשלם בעת ההגשה סכומים גבוהים, שיכולים להגיע לאלפי דולרים, כדי לממן את עלויות הפרסום וההפעלה של כתב העת. אפשר אולי לומר שכמו חוקי שימור המסה ושימור האנרגיה בפיזיקה, בתחום ההוצאה לאור קיים חוק שימור הרווח – מישהו צריך לשלם כדי שהמאמר יוכל להתפרסם.

אתר החדשות של כתב העת Nature דיווח בתחילת השנה על צעד יוצא דופן שעתיד לצאת אל הפועל ביוזמת הארגון האירופי למחקר גרעיני (CERN) בז’נבה, שמפעיל את מאיץ החלקיקים הגדול בעולם – LHC. בהיותו גוף מחקרי ענק, שהחוקרים בו פעילים בקבוצות עבודה של מאות אנשים או למעלה מכך, שכולם חתומים יחד על מאמרי הקבוצה, הארגון מנסה כעת להשתמש בכוחו הכלכלי ובהיקף הרב של המחקרים המעולים שיוצאים ממנו כדי ללחוץ על כתבי עת להעניק גישה חופשית למאמריהם.

ב-CERN פועלת מחלקה ייעודית שעוסקת באופן בלעדי במדע חופשי. המדיניות שהארגון נוקט בה מבוססת על מתן תמריצים לכתבי עת בהתאם למדיניותם בנוגע למדע חופשי. למשל הם מציעים תשלום מוגדל לכתבי עת שינקטו מדיניות נדיבה של גישה חופשית למאמריהם, על פי קריטריונים סדורים.

מנקודת מבטו של הארגון האירופי, הגישה החופשית למאמרים היא רק פרט אחד בתוך תפיסת עולם שלמה. בנוסף הם חותרים להנגיש את המאמרים לאנשים עם מוגבלויות, כגון כבדי ראייה, ולעודד מגוון תרבותי, לאומי ואתני בקרב מחברי המאמרים שמתפרסמים בכתבי העת – כנראה מתוך תפיסת עולם שלפיה מדע טוב הוא מדע מגוון. כתבי עת שיקבלו ניקוד גבוה בתחומים הללו, ישופו בבונוס של עוד 15 אחוז לתשלום על מאמרים שמוגשים להם מטעם CERN. לעומת זאת, כתבי עת עם ניקוד נמוך “ייקנסו” בסכום שעשוי להגיע עד עשרה אחוזים מהתשלום על פרסום המאמר. היוקרה של CERN וגודלו הם מה שמאפשר לגוף המחקרי להתמקח בהצלחה מול המוציאים לאור.

שיתוף פעולה רחב

היוזמה הזו היא חוד החנית של פעילות מחלקת המדע החופשי ב-CERN, הקשורה להתאגדות רחבה יותר של חוקרים בתחום הפיזיקה של אנרגיות גבוהות. בשנת 2012 הוקם “קונסורציום המימון לפרסום בגישה חופשית של פיזיקת חלקיקים” (SCAOP3), שהיה קבוצת לחץ ראשונה מסוגה מול מוציאים לאור של כתבי עת מדעיים. במרוצת השנים התחבר הקונסורציום ל-11 כתבי עת מובילים שהביעו נכונות לשתף פעולה עם החוקרים בנושא הגישה החופשית.

בקונסורציום חברות 44 מדינות ושלושה גופים מדעיים גדולים, ש-CERN הוא אחד מהם. שני האחרים הם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא”א; IAEA) והמכון המאוחד למחקר גרעיני ברוסיה (JINR). כמו כן, לא פחות מ-3,000 ספריות ברחבי העולם לוקחות חלק ביוזמה. לפני כשלוש שנים נכנסו לשותפות גם כמה הוצאות ספרים מרכזיות העוסקות בספרות מדעית, ביניהן ההוצאות של האוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג’.

בזכות הפעילות של SCOAP3 פורסמו עד כה למעלה משמונים אלף מאמרים מדעיים הפתוחים לקריאה באופן חופשי, ועוד כמאה ספרים פורסמו לעיון הקהל הרחב ללא הצבת חומת תשלום. התקציב השנתי של הקונסורציום עומד כעת על יותר מעשרה מיליון אירו בשנה. כעת, עקב היוזמה החדשה, התקציב הזה צפוי לתפוח בכתשעה אחוזים בשנה למשך שלוש השנים הבאות, כדי לכסות את העלויות הנוספות הכרוכות בתמרוץ כתבי העת המצטיינים.

לדברי ראש מחלקת הגישה החופשית ב-CERN קמרן נעים (Naim), מטרת מערכת התמריצים החדשה איננה להעניש – אלא לדרבן מוציאים לאור לאמץ מדיניות שתיטיב עם הציבור בתחום הגישה חופשית. נעים, שמשתייך גם ל-SCOAP3, מוסיף כי כדי להוכיח לא רק במילים, אלא במעשים, את המחויבות של הארגון לערכי הגישה החופשית, הוא עומד להקדיש לכך את המשאבים הנחוצים להצלחת המיזם. מחויבותו של נעים עצמו אינה מוטלת בספק: עבודת הדוקטורט שהגיש לפני כמה שנים מוקדשת כולה לנושא הגישה החופשית למדע.

בדרך למציאות חדשה?

מומחים טוענים כי המהלך החריג הזה של CERN עשוי לשנות את המציאות. לדבריהם, זוהי הדרך הישירה ביותר שבה גוף מחקרי יכול לנקוט כדי להשפיע על מדיניות ההוצאה לאור. אך מולם יש גם מי שמביעים דאגה: הפילוסוף פיטר סובר (Suber), שמשמש יועץ בכיר לגישה חופשית בספרייה של אוניברסיטת הרווארד, חושש שמעתה והלאה מפרסמים יסכימו לאמץ מדיניות שתיטיב עם הציבור בתחומי הגישה החופשית רק אם יתוגמלו על כך כספית. אם הוא צודק, הרי ש-CERN אומנם יגשימו את מטרתם במלואה, אך תוצאת הלוואי עלולה להיות פגיעה בגופי מחקר קטנים יותר, עם פחות חוסן כלכלי. 

מכיוון המוציאים לאור עצמם, התגובות מעורבות. כתבי העת של החברה האמריקאית לפיזיקה (APS) קיבלו מיד ברוח טובה את המדיניות החדשה. לעומת זאת, בית ההוצאה לאור הגדול והוותיק אלסוויר לא הגיב לפניותיהם של כתבי Nature, לקראת פרסום הידיעה לפני כשנה. אך מאז גם הוא התיישר עם המדיניות החדשה וכתבי העת שלו שותפים כעת גם בקונסורציום.

הצעד של CERN מצטרף לצעד שנקטה עוד קודם לכן קרן ביל ומלינדה גייטס, שפעילותה רחבת ההיקף וההשקעות הרבות שלה במדע ובמחקר הפכו גם אותה לגוף בעל השפעה רבה בנושאי מדיניות. לאחרונה הודיעה הקרן כי הזוכים במענקי מחקר מטעמה יידרשו לשתף את מאמריהם במאגרי פרסום מקדים (preprint) שפתוחים לקהל הרחב, לפני שיגישו אותם לכתבי עת. אומנם כבר עתה חוקרים רבים נוהגים כך ביוזמתם, אך עד כה שום קרן פרטית גדולה למימון מחקרים לא נקטה צעד כה מרחיק לכת ומחייב.

מן המפורסמות הוא שבשביל כבוד צריך לעבוד – אבל מתברר שבשביל חופש מידע וחופש מדע חייבים גם להכניס את היד לכיס ולשלם. טוב שיש מי שמוכנים להמר על צעדים מהפכניים לטובת הכלל. ימים יגידו אם ההימור עלה יפה.