מה חיות רוצות?

בשנים האחרונות מציפים את רשת האינטרנט סרטונים של כלבים שניגשים לכפתורים מדברים הפזורים על הרצפה ולוחצים עליהם באפם או בכף רגלם. כל כפתור משמיע מילה מוקלטת אחרת: “אוכל”, “טיול” או “פארק”, והבעלים מגיב בהתלהבות. נדמה שהכלב מצא סוף סוף דרך לדבר עם בני אדם: לבטא רצונות ואולי אפילו מחשבות. הסרטונים האלה מלהיבים, מסקרנים, ולא במקרה. הם מציגים תקשורת שנראית לנו מוכרת, כמעט אנושית, ומאפשרת לנו להבין טוב יותר מה בעל חיים רוצה או צריך.

עם זאת, מנקודת מבט מדעית השאלה מורכבת יותר: האם הכלב באמת מבין את משמעות המילים, או שהוא פשוט למד שלחיצה על כפתור מסוים מובילה לתוצאה רצויה? סביר להניח שהתשובה מורכבת יותר מ”כן” או “לא” פשוטים. הכלב לומד דפוסי פעולה, מזהה הקשרים ומגיב אליהם, גם אם לא נראה שהוא מבין את המילים כפי שבני אדם מבינים שפה.

ובכל זאת, גם אם הכלבים אינם מדברים ממש, משהו חשוב התרחש כאן: זו אחת הפעמים הראשונות שבהן טכנולוגיה בסיסית הותאמה לכלבים באופן שמאפשר להם להפעיל אותה בעצמם. לא כדי להרשים אותנו, אלא כדי להשפיע על סביבתם.

טכנולוגיה של אחרים

רוב המכשירים סביבנו תוכננו כך שיתאימו כמה שיותר לגוף, לחושים ולהרגלים של בני האדם. אבל הטכנולוגיה שלנו אינה נעצרת בנו. כלבים, חתולים, חיות משק ואפילו חיות בר מוקפים גם הם במכשירים שהאדם יצר בלי קשר אליהם ובתוצרי הטכנולוגיה אנושית. ועבורם, העולם הטכנולוגי הזה עלול להיות מבלבל, מגביל ואפילו מפחיד.

מההבנה הזאת נולד תחום מחקר מתפתח בשם “ממשק חיה-מכונה” (מח”מ). מטרתו אינה ללמד חיות להשתמש בטכנולוגיה אנושית, אלא לבחון איך נראית חוויית השימוש במכשיר מנקודת מבטן. על סמך מחקרים כאלה מחפשים המדענים דרכים לעצב טכנולוגיה שתתאים לגופם, לחושיהם ולהתנהגותם, במטרה להעניק להם יותר שליטה על הסביבה שלהם.

אחד הפיתוחים שמתבססים על הגישה הזאת הוא כפתור הפעלה אלחוטי לכלבים, שפותח בבריטניה. בניגוד לכפתורים המדברים שאנו רואים בסרטונים ברשתות החברתיות, כאן לא מדובר בכלי תקשורת עם בני אדם, אלא בממשק שמאפשר לכלב להפעיל בעצמו מכשירים בסביבה הביתית. הכפתור אינו סתם מתג גדול שמותאם לאפו או לכף רגלו של כלב. הוא תוכנן מתוך התחשבות בדרך שבה כלבים תופסים את העולם: בצבע שקל לכלבים לזהות, עם מרקם שמתאים להם ללחיצה, ובלי חיבור פיזי לחשמל או לרשת תקשורת קווית שמגביל את המקומות שבהם אפשר להציב את הכפתור. המטרה אינה להקל על הכלב לבקש משהו מבעליו האנושי, אלא לאפשר לו לפעול בעצמו ולהשפיע על מצבו. חם בבית ואין אף אחד שיכול לעזור? אין בעיה! הכלב יפעיל בעצמו את המאוורר.

חוויית משתמש חייתית

כשמעצבים אפליקציה או אתר נהוג לדבר על חוויית המשתמש: האם הממשק ברור, נוח ואינטואיטיבי. ברור מה זה אומר לגבי בני אדם, אך איך נראית חוויית המשתמש של פרה, תרנגולת או פיל?

בדיוק על זה חוקרי ממשק חיה-מכונה מנסים לענות. במקום לשאול “מה נוח לנו?” הם תוהים איך החיה תופסת צבעים? איזה מגע נעים לה ואיזה דווקא גורם לה להירתע? מה דעתה לגבי רעש? וגם, האם היא יכולה לבחור מתי להשתמש במערכת ומתי לא?

השימוש בגישה הזאת אינו מוגבל דווקא לחיות מחמד. בחקלאות משתמשים כבר כעת בטכנולוגיות שקשורות באופן הכי ישיר לרווחתן של חיות משק – למשל רובוטי חליבה או מערכות האכלה אוטומטיות. הטכנולוגיות האלו נועדו לייעל תהליכים עבור בני האדם – החקלאים עצמם – אך הן עשויות להשפיע מאוד על רמות הלחץ של חיות המשק, על התנהגותן ועל בריאותן. כל אלה חשובים, כמובן, גם לתפקוד המשק החקלאי ולאיכות התוצרים שמופקים ממנו. לדוגמה, רובוטי החליבה מחייבים את הפרות להסתגל לכניסה למתקן סגור, לרעש ולמגע של זרועות מכניות. לעיתים מצטרפת לזה גם תחרות בין הפרות עצמן על הגישה למערכת.

גם בטבע נעשה שימוש נרחב בטכנולוגיה לצורכי מחקר ושימור. חיות בר נושאות לא פעם קולרים, חיישנים ומכשירי מעקב שמספקים מידע חשוב על התנועה, ההתנהגות והאוכלוסיות שלהן. בד בבד, עצם הלכידה לצורך התקנת המכשיר, שלעיתים כוללת גם סימום לצורך הרדמה, עלולה להיות טראומטית עבור החיה. אחרי שמכשיר המעקב הוצמד לחיה, משקלו או אופן ההצמדה שלו לגוף החיה עלולים להפריע לתנועה החופשית של החיה ולהקשות עליה לצוד או להימלט מטורפים, ובמקרים מסוימים אפילו לפצוע את החיה.

חוקרי מח”מ מנסים לשפר את העיצוב של מערכות מעקב וניטור כאלה כדי שיהיו קלות יותר, פחות מטרידות, ויתחשבו כמה שיותר בהתנהגות הטבעית של בעלי החיים. עקב ההבדלים הרבים בין בעל חיים אחד לאחר, ולעיתים אפילו בין פרטים מאותו מין, לא מעשי לחפש פתרונות כלליים, אלא צריך לבחון עד כמה אפשר להתאים מערכות לצרכיה של כל חיה וחיה. הטכנולוגיה היא אוסף של כלים, שבעיצוב נכון יוכלו להפחית את הפגיעה בחיה הנחקרת, בלי לפגוע בצורכי המחקר.

עולם משותף

הכפתור שהכלבים לוחצים עליו בסרטונים אולי נראה כמו גימיק, אבל הוא מצביע על כיוון רחב יותר: עולם שבו טכנולוגיה אינה מיועדת רק לבני אדם, אלא לוקחת ברצינות גם משתמשים ממינים אחרים. בסופו של דבר, תחום הממשק בין חיה למכונה אינו מוגבל לפיתוח כפתורים או חיישנים, אלא נועד להבין איך טכנולוגיה יכולה להתחשב גם בצרכים ובהתנהגות של בעלי החיים. מדובר בתחום מחקר צעיר, ששאלות רבות בו עדיין פתוחות: איך לפרש תגובות של בעלי חיים ואיך לעצב מערכות שיאפשרו להם בחירה אמיתית. עצם ההתייחסות לבעלי חיים כאל משתמשים פוטנציאליים של טכנולוגיה, ולא רק כאובייקטים חסרי דעה ורצון שעלינו לנהל ולחקור, מסמנת שינוי בגישה המדעית.