מקצועות הבריאות: לצחוק גם ברגעים הקשים ביותר

לפני קצת יותר מחמישים שנה סטונדט לרפואה בשם פאץ’ אדמס החליט להפוך את חדר הטיפול בבית החולים למרחב של משחק, הומור ואמפתיה. הוא השתמש באף אדום של ליצן, שר במסדרונות ויצר רגעי בידור ומשחק עם המטופלים. אדמס גילה שצחוק ומשחק יכולים להמיס פחד ולהוריד מתח מהמטופלים גם במצבים רפואיים קשים. הוא נחשב לחלוץ של התחום, אך חשוב לציין שהתפתחות הליצנות הרפואית לא הייתה פרי פועלו של אדם אחד בלבד. בשנים שלאחר מכן אנשי חינוך, אמנות ורפואה נוספים תרמו לעיצוב התחום, בהם מיכאל כריסטנסן, שהקים בשנות ה-80 את תוכנית Clown Care והכניס ליצנות מקצועית, מאורגנת ומפוקחת למחלקות ילדים בבתי חולים.

מרעיון לכאורה פשוט – החולים הם קודם כל בני אדם, וחיבור חם ומפייס עשוי לפעול לעיתים כתרופה מיידית – צמחה הליצנות הרפואית לתחום מקצועי של ממש. לאורך השנים התפיסה הזו התפתחה ממעשים של יחידים לשיטה סדורה, נבנו מסגרות הכשרה ייעודיות, נקבעו כללי אתיקה ונוהלי עבודה בבתי חולים ובקהילה והוגדר סט כלים טיפוליים: מהסחות דעת מכוונות, דרך תרגילי נשימה ומוזיקה, ועד יצירת נרטיב טיפולי שמשפר את תחושת השליטה והביטחון של המטופלים. 

עולים על מדים

הליצן או הליצנית הרפואיים מגיעים בבוקר כמו שאר העובדים בבית החולים, ללא חזות מיוחדת. רק לאחר שיעברו במלתחה נוכל לזהות אותם, מאופרים ומצוידים באביזרים כמו תחפושות ובלונים, ולא פחות חשוב – יכולת בידור ואלתור. הליצנים הרפואיים פועלים לצד הצוות הרב-מקצועי בבית החולים, שכולל רופאים, אחים ואחיות, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מרפאים בעיסוק ופיזיותרפיסטים. אין סתירה בין טיפול שמרני לבין סיוע נפשי, אך הפרוטוקול הרפואי נמצא בעדיפות עליונה, והליצן משתלב בתוכו וכמובן לא מחליף אותו.

הליצנים הרפואיים מלווים ילדים, מבוגרים וקשישים לפני בדיקות דם, באמצע המתנות ארוכות או בזמן תהליכים שעלולים לעורר חשש, כמו עירוי, חבישה ותפרים. הליצנים פועלים כמעין מתרגמים רגשיים, שמזהים פחד או התנגדות וממירים אותם לסקרנות ומשחק במטרה ליצור הרגשה טובה יותר, שיתוף פעולה והיענות משופרת לטיפול. באמצעות משחק, מוזיקה, נשימות ודמיון מודרך הליצנים מסיטים את תשומת הלב של המטופלים מהכאב ומהחרדה. הם עשויים לדוגמה לעזור למטופלים להחזיר לעצמם את תחושת השליטה באמצעים כמו בחירת שיר, ספירה לאחור או כיבוי נר בדמיון. הליצנים הרפואיים אינם מבצעים הופעה מזדמנת: מדובר באמנות טיפולית שכוללת אינטראקציה והקשבה עדינה לרגשות המטופלים ולאווירה שבחדר, תוך שמירה על גבולות ועל כבוד המטופלים מתוך שאיפה להקל בדיוק ברגע הנחוץ ביותר.

לא צחוק, מדע 

לפי מטא-אנליזה עדכנית שפורסמה ב-World Journal of Pediatrics, נוכחות ליצנים רפואיים במחלקות ילדים מפחיתה את מפלס החרדה אצל ילדים והוריהם, במיוחד לפני הליכים רפואיים וניתוחים, ומסייעת לשיתוף פעולה טוב יותר עם הצוות. נוסף על כך, הספרות שהמאמר סוקר מצביעה על אווירה רגועה יותר ושיפור ביחסים בין המטופלים לצוות.

מחקר נוסף של המערך האונקולוגי בישראל מרחיב את התמונה, ומשמיע את קולם של רופאים, אחיות וטכנאים מנקודות המבט שלהם. החוקרים מצאו כי כאשר הליצן פועל ברגישות עם המטופלים ובתיאום עם הצוות, האווירה הופכת רגועה יותר, המטופלים יותר משתפים פעולה והצוות חווה הקלה רגשית ומקצועית. במקרים מסוימים אף דיווחו אנשי הצוות על אפשרות לוותר על טשטוש או הרדמה בפרוצדורות כמו דִּימוּת, מה שמייעל תהליכים ואף עשוי לחסוך משאבים. 

גם אני רוצה להיות ליצן רפואי

כדי להיות ליצן רפואי לא מספיקים אף אדום וכריזמה. נדרשת הכשרה ייעודית בת מספר חודשים עד שנה, שכוללת קורסים מגוונים כמו משחק ואלתור, סדנת איפור, פיסול בבלונים, מוזיקה, פסיכולוגיה ותקשורת טיפולית, טכניקות לוויסות חרדה וכאב, ובנוסף הכשרה רפואית בהיגיינה ובטיחות סביב מכשור רפואי. במהלך לימודיהם עוברים הליצנים-בהכשרה התנסות מעשית, שבה הם משתלבים במחלקות בבית החולים ומקבלים הדרכה לצד שאר הצוות הרפואי. במהלך ההכשרה הליצנים מקבלים תדרוך לפני המשמרת, שיחת סיכום לאחריה והדרכה מקצועית קבועה. התהליך הזה מחזק מיומנויות, מבהיר את גבולות העבודה ומסייע למנוע שחיקה רגשית.

בישראל פועלים מספר מסלולי הכשרה, חלקם מקצועיים וחלקם אקדמיים, המכשירים ליצנים לפעילות הן בהתנדבות והן כעבודה: תארים ותוכניות ייעודיות שמשלבות לימודים תיאורטיים עם תוכנית קלינית, לצד קורסים קצרי טווח שמעניקים הכשרה יישומית. בנוסף פועלים עמותות וגופים מקצועיים המשולבים בבתי חולים ובקהילה, שמעניקים הכשרה מעשית וליווי עד להסמכה לאחר הערכה בשטח.

הקול שמאחורי האף האדום

הליצן הרפואי ישי תורג’מן מספר: “ליצנות זה לא מקצוע –  זו דרך חיים. בקורס ליצנות רכשתי כלים שמשמשים אותי גם בחיי היומיום עם בני אדם. ליצן רפואי צריך להתמודד עם סיטואציות מאוד מורכבות, אתה נכנס לחדר, משיל את הווילון ולא יודע מה או מי מחכה לך מאחוריו”. 

דוד בראשי: “אחרי שש עשרה שנים אני יכול לומר שליצנות היא שפה אוניברסלית. זו לא באמת שפה – זו מערכת יחסים, שפה של רגשות שבאה מבפנים”. 

קלווין קאי קו, ליצן רפואי מארצות הברית, מספר: “באותם רגעים הצוות היה כל כך מופתע, הם מעולם לא ראו את המטופלת מחייכת קודם. כשאנחנו חווים רגעים כאלה, אנחנו יודעים שהעבודה שלנו באמת מחוללת שינוי.” 

בתוך מרחב עמוס פחד ואי ודאות, הליצנים הרפואיים מחזירים למטופלים את היכולת לבחור, לנשום ולחייך. זו שליחות שמודדת הצלחה ברגעים הקטנים: מבט שמתרכך, כתף שנרגעת או חיוך ראשון אחרי זמן רב.