כמה יבשות יש?

כאשר כריסטופר קולומבוס הפליג מערבה וחצה את האוקיינוס האטלנטי, לא עלה על דעתו שיגיע ליבשת שלא ידע דבר על קיומה קודם לכן, אף שהיא משתרעת על פני עשרות מיליוני קילומטרים רבועים מכדור הארץ. היום קשה לדמיין הפלגה בלי ניווט מדויק שמבוסס על טכנולוגיה, אך לקולומבוס ולבני תקופתו לא הייתה אפילו מפה מלאה של יבשות העולם.

מרבית יורדי הים לאורך ההיסטוריה, מהעת העתיקה ועד ציי המסחר באירופה של המאה ה-17, הפליגו במידה מסוימת אל הלא נודע: הייתה להם הזדמנות לגלות איים קטנים חבויים ואקזוטיים, ואפילו יבשות של ממש. בכל פיסת אדמה שהתגלתה נחשפו צמחים ובעלי חיים חדשים, פירות ותבלינים, וגם בני אדם זרים, בעלי שפות, תרבויות ומנהגים.

עם הזמן, הודות לגילויים נוספים ולהתפתחות הטכנולוגית, התגלו כל פיסות היבשה על פני כדור הארץ. היום רוב בני האדם יצביעו על שבע יבשות על פני כוכב הלכת שלנו: אירופה, אסיה, אפריקה, אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אנטארקטיקה ואוסטרליה. אך כיצד קרה שאסיה ואירופה, שאינן נפרדות זו מזו פיזית, נחשבות שתי יבשות שונות (וכך גם האמריקות)? איך קובעים מתי מדובר באי ומתי ביבשת? ומדוע קיבלה אוסטרליה, למשל, את הכבוד להיקרא יבשת, אך ניו זילנד נותרה אי? בתשובות לשאלות האלה מעורבים גם היבטים תרבותיים והיסטוריים, לא רק מדעיים; וגם בלי להתחשב בהם, מתברר שגיאולוגים שונים יענו תשובות שונות לשאלה הפשוטה-לכאורה: כמה יבשות יש בעולם?

יבשת לעומת אוקיינוס

אנחנו חיים על קרום כדור הארץ – המעטפת החיצונית שלו, שעובייה כמה עשרות קילומטרים. הקרום מחולק ללוחות טקטוניים; בכל לוח ישנם קרום יבשתי, שממנו עשויות היבשות, וקרום אוקייני, שמרכיב את קרקעיות האוקיינוסים. עובי הקרום משתנה בהתאם למיקומו תחת יבשת או אוקיינוס: בעוד שעובי הקרום באזורי האוקיינוסים הוא שבעה קילומטרים בקירוב, קרומי היבשות עבים פי ארבעה ויותר, ועוביים נע בין 30 ל-70 קילומטרים.

גיאולוגים מסכימים על ארבעה תנאים עיקריים להגדרת יבשת: ראשית, קרום שעוביו עולה על 30 קילומטרים; בנוסף, יבשת צריכה להיות גבוהה ביחס לקרקעית האוקיינוס; עליה להיות תחומה בין אוקיינוסים על פני שטח גדול יחסית, של מאות אלפי קילומטרים רבועים לפחות; ולבסוף, היא צריכה להיות מורכבת ממגוון סלעים: סלעי יסוד, כמו גרניט, שמקורם בהתגבשות מאגמה שמתקררת בעומק הקרום; סלעי משקע, כמו גיר ודולומיט, שנוצרים מהצטברות של שלדי יצורים ימיים וסחף על קרקעית האוקיינוסים; וסלעים מותמרים, כמו צפחות, שהם סלעים קיימים שעוברים שינויים במבנה ובהרכב שלהם בתנאים קיצוניים של חום ולחץ.

מדוע כל הסלעים האלה לא נמצאים גם על קרקעיות האוקיינוסים? במרכזי כל האוקיינוסים בכדור הארץ נמצאים גבולות פתיחה: אזורים שבהם הלוחות הטקטוניים מתרחקים זה מזה, והתוצאה היא פעילות געשית ענפה. לכן, בשונה מהקרום היבשתי, הקרום האוקייני מאופיין בסלעים געשיים – סלעים שהתגבשו מִלַבָּה שמקורה בהרי געש – צעירים יחסית, בעיקר סלעי בזלת. האוקיינוסים לא סתם פרושים על פני גבולות הפתיחה – הקרום מהסוג הזה הוא מצע מתאים להיווצרותם, ומכאן גם מקור שמו, הקרום האוקייני. הקרום האוקייני נמוך מהקרום היבשתי מבחינה טופוגרפית, כלומר, מבחינת גובה פני השטח. הוא עשיר במיוחד במתכות, שמרכיבות את סלעי הבזלת, והופכות אותו צפוף במיוחד; הצפיפות הגבוהה גורמת לו להיות כבד יותר ולשקוע עמוק יותר לתוך המעטפת הצמיגה של כדור הארץ. כך מתאפשרת הצטברות של מים מעליו, מה שיוצר את גופי המים העצומים שמכסים את פני רוב כדור הארץ.

הקרום האוקייני מצוי בתהליך התחדשות מתמדת. מאגמה חמה עולה ממעטפת כדור הארץ, מתקררת ומתקשה לכדי בזלת חדשה. כאשר קרום אוקייני פוגש יבשת הוא נדחק תחתיה, משום שהוא כבד בהרבה. עם ההידחקות הוא מותך חזרה ומתערבל במעמקי האדמה, בשכבת המעטפת שמתחת לקרום. כך, מצד אחד נוצר קרום חדש בגבולות הפתיחה, ומצד שני, קרום אוקייני ישן נדחף מתחת לקרום היבשתי ושוקע חזרה למעטפת. המעגל הזה מבטיח שקרום אוקייני תמיד יהיה צעיר יחסית לקרום היבשתי, שמבנהו משמר היסטוריה גיאולוגית ארוכה בהרבה.

חמש או שמונה?

לדברי חלק מהגיאולוגים, בכדור הארץ יש בסך הכול חמש יבשות. כיצד? אירו-אסיה, כאמור, היא יבשת-על אחת, והיא כוללת גם את אמריקה הצפונית, שעד לא מזמן (בקנה מידה גיאולוגי) הייתה מחוברת ליבשת אסיה דרך שטח יבשה בשם ברינגיה, באזור שבו נמצא היום מֵצַר ברינג. חוקרים משערים שהאזור הזה, שחיבר בין אלסקה לסיביר שבמזרח רוסיה, היה חלק ממתווה הנדידה העיקרי של בני האדם במסע מיבשת אפריקה, שם התפתחו, דרך אירופה ואסיה עד לאמריקה הצפונית, לשם הגיעו לפני 15 אלף שנה לפחות. בתום עידן הקרח הקודם האזור הוצף ונעלם מתחת לפני הים, אולם בקנה מידה גיאולוגי, עבר מאז מעט מאוד זמן. אם כך, העולם מורכב מיבשת-על ענקית שכוללת את אירופה, אסיה ואמריקה הצפונית, ומארבע היבשות הנותרות – אמריקה הדרומית, אפריקה, אוסטרליה ואנטארקטיקה.

אחרים יאמצו דווקא את כיוון המחשבה ההפוך, ויטענו שיש שמונה יבשות. לשיטתם ישנה יבשת נוספת שמתאימה להגדרות הגיאולוגיות. בשנים האחרונות, חוקרים העלו את הרעיון שניו זילנד אינה רק מדינת איים קטנה, אלא חלק מיבשת נפרדת בשם “זילנדיה”. מדפי היבשת של זילנדיה נמתחים הרחק מעבר לגבולות ניו זילנד, ואומנם הם ממוקמים מתחת לפני הים, אך מתנשאים גבוה מעל קרקעית האוקיינוס ומשתרעים על פני שטח נרחב.

במחקרים גיאולוגיים שכללו קידוחים עמוקים, אשר הפיקו גלעיני סלעים – גלילים ארוכים של סלע – ממדפי היבשת, התגלה שהרכבם מזכיר קרום יבשתי: סלעי יסוד, סלעים מותמרים וסלעי משקע עשירים בצורן דו-חמצני (סיליקה). זאת בניגוד לקרקעית האוקיינוס, שמורכבת, כאמור, בעיקר מסלעי בזלת מסוגים שונים. המאפיינים האלה משכנעים רבים שזילנדיה אכן עומדת בקריטריונים של יבשת.

עם זאת, קריטריון אחד משאיר את זילנדיה גבולית ביחס לשאר היבשות: עובי הקרום. בעוד שעובי הקרום בשאר היבשות נע בין 30 ל-46 קילומטרים, העובי שנמדד בזילנדיה נע בין 10 ל-30 קילומטרים בלבד. הקרום בזילנדיה אומנם עבה בהרבה מהקרום האוקייני (שעוביו הממוצע שבעה קילומטרים), אך הוא עדיין דק ביחס ליתר היבשות הגדולות. העובדה הזאת מציבה בסימן שאלה את מעמדה של זילנדיה כיבשת.

חידת איסלנד

זילנדיה אולי נשמעת כמו מקרה גבולי, אבל חלק מהגיאולוגים מרחיקים לכת עוד יותר. ולנטין ריים (Rime), חוקר באוניברסיטת פריבורג שבשווייץ, אמר לניו יורק טיימס: “ישנן בעצם רק שתי יבשות עיקריות, אנטארקטיקה וכל השאר, מכיוון שאמריקה הצפונית מחוברת לאמריקה הדרומית דרך פנמה ולאסיה דרך מצר ברינג, ואסיה מחוברת לאירופה, אפריקה ואוסטרליה דרך אוּרָל, סיני ואינדונזיה, בהתאמה”.

ריים חקר את מדינת-האי הקטנה למדי איסלנד, שמרוחקת קילומטרים רבים מכל יבשת. לדבריו, גם איסלנד היא חלק מיבשת. זו בהחלט אמירה מפתיעה: האי, שממוקם בין אמריקה הצפונית לצפון-מערב אירופה, הוא חלק מגבול פתיחה שמרחיק את היבשות זו מזו. באזורים כאלה מתרחשת פעילות געשית ענפה, ואכן, הפעילות הגעשית באיסלנד מושכת תיירים רבים ואף עומדת בלב ספרו של ז’ול ורן “מסע אל בטן האדמה”, כאשר הגיאולוג העיקש אוטו לידנברוק ואחיינו אקסל נכנסים אל כדור הארץ דרך לועו של הר הגעש סְנָאיִיפֵלְסְיֵיקוּל (Snæfellsjökull) שבמזרח האי.

אם כך, מה יגרום לגיאולוג לטעון שאיסלנד היא חלק מיבשת? לדברי ריים, המאגמה שנפלטת מהרי הגעש של איסלנד מכילה אחוז ניכר של חומר יבשתי מותך. העובדה הזו עשויה לשפוך אור על תעלומה נוספת: לא ברור בכלל מדוע באזור שהוא גבול פתיחה, ונמצא כולו בעומק האוקיינוס, מטפסת פתאום איסלנד מעל פני הים. ייתכן שבאיסלנד יש רכיב יבשתי עמוק, שנראה גם במאגמה הנפלטת מהריה, שעשירה באופן מפתיע בחומרים האופייניים לקרום יבשתי. הרכיב הזה גורם לה, אולי, להתרומם מעל פני הים, כאחד מהרכסים האוקייניים הבודדים שמטפסים לגובה הזה.

על פני כדור הארץ קיימים מקומות נוספים שבהם יבשות מתחילות להתפצל בגלל גבול פתיחה שהולך ונפער, ובחלקם קשה להבחין במדויק בגבול בין יבשה לאוקיינוס. הרכס במרכז ים סוף, למשל, נחשב די מובהק, שכן הקרום האוקייני הצעיר שנוצר מתפתח בהפרדה ברורה מהקרום היבשתי המתרחק. אולם באזור מפרץ עדן הלוחות מתרחקים זה מזה כמו טופי שנמתח, ולא נקרע, ולכן נותרים חלקי קרום יבשתי באזור הנפער. הדבר בא לידי ביטוי בחלקי קרום יבשתי דקיקים בשולי הקרום האוקייני. מחקרים הראו שגם איסלנד נמצאת על קרום כזה, ממש כמו באזור מפרץ עדן. הקרום באזור הזה הוא מעין תערובת מסובכת של קרום יבשתי ואוקייני, מה שבא לידי ביטוי במאגמה עשירה בחומרים יבשתיים.

אם כך, האפשרות לגלות מקומות חדשים כבר לא זמינה לנו, ובכל טלפון חכם מצויה דרך קבע מפה דיגיטלית מפורטת של העולם כולו, אבל ההגדרות הגיאוגרפיות אינן חקוקות בסלע. הכלים שעומדים לרשותנו היום מאפשרים לנו לחקור את עומק היבשות, את החומרים המרכיבים אותן ואפילו את כיוון התנועה שלהן, ומעוררים קריאות תיגר על ההגדרות הקלאסיות של יבשות ואוקיינוסים.