איך חירשים מלידה חושבים?

החשיבה שלנו, או לפחות האופן שבו אנחנו חווים אותה, היא מילולית במידה רבה. אנחנו ממשיגים רעיונות למילים ומפיקים מהן משפטים. אך אנשים שנולדו חירשים חווים שפה ומפיקים אותה באופן שונה מאלה שנולדו שומעים. רובם מסתמכים על תקשורת חזותית-תנועתית, בעיקר באמצעות שפת סימנים. כך שייתכן שהשימוש בשפת הסימנים משפיע גם על האופן שבו הם חווים את תהליך החשיבה.

עד לפני כמה עשרות שנים, אנשים עם לקות שמיעה מלאה מלידה שלא אובחנו בזמן ולא למדו להשתמש בשפת סימנים, זוהו בטעות כמי שלוקים במוגבלות שכלית, או נחשבו חירשים-אילמים. בעקבות זאת, חירשים מלידה רבים חוו בידוד חברתי, ואנשים בסביבתם הקרובה טעו בפענוח כישוריהם האמיתיים, משום שיכולתם לתקשר עם הסביבה ולהביע את עצמם הייתה מוגבלת מאוד. כיום אנו מבינים שהחירשות לבדה אינה קשורה כלל לאינטליגנציה או לכישורים השכליים שלהם. כל עוד הם זוכים לגישה תקינה לשפה ולדרכי תקשורת חלופיות, חירשים ולקויי שמיעה יכולים לפתח את יכולותיהם בדיוק כמו אנשים שומעים, ולהשתלב בחברה באופן מלא.

שפה ללא קול

חירשות היא אובדן משמעותי או מלא של יכולת השמיעה. היא יכולה להיות מולדת, לרוב עקב גורמים תורשתיים, או להתפתח במהלך החיים עקב מחלה או פציעה. תינוק שנולד חירש או שהתחרש לפני שהתחיל לדבר, יסבול מקשיים בהתפתחות השפה. כשילד לא נחשף לקלט שמיעתי הוא ייאלץ לרכוש שפה בדרכים חזותיות, למשל על ידי קריאת שפתיים או פענוח של שפת הסימנים. חשוב מאוד להתחיל ללמד את התינוק דרכים חלופיות לתקשר כמה שיותר מוקדם. אם מחנכיו יפספסו את התקופה הקריטית שבה ילדים רוכשים את היכולת המילולית, יהיה הרבה יותר קשה לסייע לילד לרכוש שפה, בהמשך חייו

דרך התקשורת העיקרית של חירשים היא שפת סימנים. מדובר בשפה ככל שפה אחרת. יש לה תחביר וכללי דקדוק; היא עשירה, דינמית ומתפתחת בלי הרף בידי דובריה. ילדים חירשים שלא נחשפו מיום היוולדם לשפת הסימנים או לשפה מדוברת מפתחים בדרך כלל מעצמם שפת סימנים עצמאית שנקראת גם “מערכת סימנים ביתית“. גם השפה הזאת כוללת רבות מהתכונות של שפות טבעיות.

במאה ה-19 האמינו אנשי חינוך בולטים שאף על פי ששפת הסימנים היא שפה לכל דבר, כדי לשלב חירשים בחברה השומעת חייבים ללמד אותם מגיל צעיר לדבר ולקרוא שפתיים. המחמירים ביותר מביניהם אף מנעו מפעוטות לקויי השמיעה ללמוד שפת סימנים. עם השנים התברר שהגישה הזאת חוללה נזק עצום, ואנשי המקצוע עברו לתמוך בשימוש בשפת הסימנים ככלי תקשורת מרכזי.

איך חירשים חושבים?

בני אדם חושבים בכמה אופנים – במילים, כלומר מה שמכונה “דיבור פנימי“, בתחושות ובאופן חזותי באמצעות דימויים ותמונות. 

במחקר שבחן תהליכי הפקת שפה בחן את הפעילות המוחית של אנשים שומעים דוברי אנגלית, חירשים דוברי שפת סימנים מלידה ושומעים דוברי שפת סימנים ואנגלית מלידה. בשעה שהוצגו להם משפטים בשפת האם שלהם, נמצא שאצל כל המשתתפים מופעלים מרכזי השפה במוח, ובראשם אזור ברוקה, האחראי על הפקת שפה, ואזור ורניקה, המתמחה בהבנה של מילים. מחקר משנות ה-90 הראה שקליפת המוח הקדמית התחתונה בצד השמאלי של המוח, שבה נמצא אזור ברוקה, הופעלה בצורה דומה אצל נבדקים שומעים שחזרו על משפטים בלי להוציא הגה, ואצל חירשים דוברי שפת סימנים מלידה שעשו “סימון פנימי”, המקביל לדיבור פנימי.

קליפת המוח השמיעתית, שתפקידה העיקרי הוא לפענח קלט חושי קולי, מעבדת אצל חירשים מלידה יותר קלטים חזותיים או קלטים תחושתיים (של חוש המישוש) לעומת אנשים שומעים. מכיוון שקליפת המוח השמיעתית של חירשים אינה מקבלת קלט קולי, היא מסתגלת ולוקחת על עצמה משימות עיבוד חושי שלא נועדו לה במקור – תופעה שמכונה פיצוי חושי. מחקר שהשווה את הפעילות המוחית של חירשים ושומעים במהלך העיבוד של שפת סימנים, תמונות ומילים מצא שאזורים שמיעתיים של חירשים לקחו חלק בעיבוד של מידע חזותי או לשוני.

זוהי ראיה נוספת לגמישות של המוח ולפיצוי החושי שנוצר בתגובה לחירשות. נראה, אם כן, שבמוחותיהם של חירשים מלידה דוברי שפת סימנים מופעלים אזורים דומים לאלו שפועלים במוח של אנשים שומעים בשעה שהם מפיקים שפה או סימון פנימי. אך בשל החירשות, האזורים הללו מתמחים בפעולות שונות במקצת.

אנשים שנולדו חירשים ולא שמעו מעולם שפה מדוברת, מעבדים שפה באמצעות תקשורת חזותית, כמו שפת הסימנים. נראה שהמחשבה השפתית שלהם אינה נחווית כדיבור פנימי, אלא מבוססת על ייצוגים של תנועות הסימנים עצמם. צורת החשיבה הזאת עשויה לכלול תחושה דומה לזאת שאנו חווים בשעה שאנו מניעים את הידיים ואת הגוף, ודימויים חזותיים נלווים כמו ייצוגי מילים בשפת הסימנים ותנועת השפתיים אצל מי שמורגלים בקריאת שפתיים. לפיכך, במקום לשמוע את עצמם מדברים לעצמם, ייתכן שיחוו את המחשבה בצורה דומה לחוויית ביצוע הפעולה הלשונית עצמה.

אף על פי שזה אכן הכיוון שאליו מצביעים הממצאים המחקריים, מדובר עדיין בהשערה בלבד, שכן איננו יכולים לדעת בוודאות איך אדם אחר חווה את המחשבה הפנימית שלו. בנוסף, כמו שאנשים שומעים חושבים באופנים שונים, גם בחירשים אינם עשויים מקשה אחת, וכל אחד ואחת מהם חושבים בדרכם-הם.