הסבר לתופעת הלוואי הנדירה של חיסון הקורונה

חיסוני ה-mRNA נגד נגיף קורונה הצילו את חייהם של מאות מיליוני אנשים במהלך המגפה העולמית. מהירות השיא שבה הם פותחו והופצו למיליארדי אנשים ברחבי העולם לא רק הצילה חיים רבים, אלא גם אפשרה למדינות העולם לחזור לשגרה הרבה יותר מהר מהצפוי. אף שהחיסונים הללו בטוחים מאוד לשימוש, יש להם אי אלו תופעות לוואי נדירות שעלולות להיות מסוכנות אם לא יטופלו מיד. אחת מהן, שהתגלתה לראשונה בישראל, היא התפתחות של דלקת שריר הלב (מיוקרדיטיס), בעיקר אצל גברים צעירים. מעבדות מחקר באוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית גילו כעת מה כנראה גורם למיוקרדיטיס בעקבות החיסון, ומציעים טיפול מונע לתופעת הלוואי הזאת.

מיוקרדיטיס היא דלקת בשריר הלב שמתבטאת בכאבים בחזה, קוצר נשימה ותחושה של דפיקות לב חזקות. היא מלווה בעלייה ברמות חלבון בשם טרופונין בדם ושינויים בקצב הלב, ואפשר לאבחן אותה בבדיקת אק”ג, ב-MRI, אקו-לב (אולטרסאונד) או ביופסיה של הלב. שכיחותה אצל מקבלי חיסוני mRNA נגד קורונה עומדת על כשבעה מקרים למיליון מנות (0.0007 אחוז) אחרי מנת חיסון אחת וכשלושים מקרים למיליון מנות (0.003 אחוזים) אחרי קבלת מנת חיסון שנייה. תופעת הלוואי נפוצה בעיקר אצל בני נוער וגברים צעירים מתחת לגיל 30 (95-80 אחוז מהמקרים), והיא מתפרצת בתוך שלושה ימים מרגע קבלת החיסון.

דלקת שריר הלב פוגעת בחולי קורונה הרבה יותר מאשר במחוסנים. כמו כן החולים בקורונה פגיעים יותר גם למחלות לב נוספות, שאינן קשורות כלל לחיסון. ברוב המקרים, דלקת שריר הלב שמתפתחת בעקבות החיסון היא מחלה קלה שחולפת מעצמה ומצריכה רק אשפוז קצר להשגחה. בשונה מכך, דלקת חמורה שלא מטופלת עלולה לחולל הפרעות בקצב הלב, הצטברות נוזלים סביב הלב, אי-ספיקת לב ומוות.

הגורם הנעלם

עד כה לא היה ידוע מה גורם לתופעת הלוואי הזו, ועל כן לא הייתה אפשרות לחזות אותה או למנוע אותה. כדי לזהות את הסיבה, קבוצות המחקר של מסטקה נישיגה (Nishiga) וג’וזף וו (Wu) מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית בחנו את נתוניהם של שני מחקרים – אחד שאסף בדיקות דם ממחוסנים ואחר שהשווה בדיקות דם של מחוסנים ללא תופעות לוואי לאלה של מחוסנים שלקו בדלקת שריר הלב. הם גילו שבשני המחקרים נמצאו אצל הנבדקים, במהלך שלושת הימים שאחרי החיסון, רמות גבוהות של כמה ציטוקינים – חלבונים המשמשים לתקשורת בין תאי מערכת החיסון. במיוחד בלטה העובדה שרמות הציטוקינים CXCL10 ואינטרפרון גמא עלו באופן משמעותי ביום הראשון שאחרי החיסון, ובייחוד אחרי מנת החיסון השנייה, ושהעלייה הייתה חדה יותר אצל מחוסנים שלקו בדלקת שריר הלב. על כן התעורר החשד ששני הציטוקינים האלה שותפים להתפתחות הדלקת בלב או אחראים לה.

על מנת לבחון אם זה אכן המצב, החוקרים חשפו עכברים למינונים גבוהים במיוחד של החיסון ומצאו שבעקבות זאת נרשמה אצלם עלייה משמעותית ברמות הטרופונין בדם, חלבון שכאמור מעיד על דלקת בלב. העלייה בלטה במיוחד אחרי המנה השנייה. אולם כשנתנו לעכברים טיפול שנטרל את הציטוקינים הללו, לא נצפתה עלייה בטרופונין, כלומר לא נגרמה דלקת בשריר הלב. התגובה החיסונית הרגילה נגד הקורונה התרחשה אצל כל העכברים. ניסויים נוספים שנעשו על עכברים ועל תרביות של תאי שריר הלב חיזקו את הסברה שיש קשר בין שני הציטוקינים הללו לדלקת שריר הלב או לנזק ללב.

מכיוון שתופעת הלוואי מתרחשת בעיקר אצל גברים צעירים, בדקו החוקרים אם ההורמון הנקבי אסטרדיול, שהוא סוג של אסטרוגן, יכול למנוע דלקת שריר הלב אחרי החיסון. במחקר קודם מצאו החוקרים שג’ניסטאין, אסטרוגן אחר ממקור צמחי, מונע תגובה דלקתית בתאי שריר, ובמידה פחותה זה נכון גם לאסטרדיול.

בניסוי הנוכחי הם נתנו לעכברים זכרים טיפות של ג’ניסטאין במשך שבוע, ואחריו הזריקו להם את הציטוקינים ובדקו כעבור כמה שעות את תגובת הדלקת בלב. החשיפה להורמון הנקבי התבטאה בירידה של 30 אחוז ברמות הטרופונין בדם העכברים, וירידה חדה אף יותר בתגובה הדלקתית בשריר הלב. כמה מדדים נוספים אף נותרו ברמה הרגילה, כמו אצל עכברים שלא הוזרקו להם ציטוקינים.

לבסוף בדקו החוקרים אם ג’ניסטאין מגן גם מפני דלקת שריר הלב שנובעת מהחיסון, וממצאיהם היו דומים לאלה של הניסוי הקודם. בנוסף, ההורמון לא הפריע ליצירת הנוגדנים נגד נגיף הקורונה.

המחקר, אם כן, מאשר כי תופעת הלוואי הנדירה של דלקת בשריר הלב של גברים צעירים בעקבות החיסון נגד קורונה, נובעת מעלייה ברמתם של שני ציטוקינים. כמו כן הוא מראה שטיפול בג’ניסטאין עוצר את התהליך הדלקתי. עם זאת, עדיין לא ברור מהם המנגנונים המולקולריים שגורמים לעלייה בציטוקינים בעקבות החיסון או לירידה בהם בעקבות הטיפול. החוקרים מציעים לתת לנערים ולגברים צעירים ג’ניסטאין לפני מתן מנת חיסון mRNA שנייה, אך לשם כך צריך לערוך ניסויים קליניים כדי לבחון את יעילות הטיפול. כך אולי יהיה ניתן לצמצם עוד יותר את הסיכון – הנמוך מלכתחילה – לסיבוך דלקתי בלב בעקבות חיסוני ה-mRNA.