משחקי הדמיון של הבונובו

המוח האנושי מסוגל להרבה דברים נפלאים. הוא מאפשר לנו ללמוד, לזכור, להבין את המציאות – ואולי לא פחות חשוב, גם לדמיין דברים לא מציאותיים.

חישבו על ילדים שמשחקים ב”בית”: עורכים את השולחן, “אוכלים” בהנאה מצלחות ריקות, וגומעים מיץ דמיוני. הם יודעים שאין באמת אוכל ושתייה בכלים, אבל הם מסוגלים, כבר בגיל צעיר, להחזיק במוחם שני ייצוגים שונים: של המציאות כפי שהיא באמת, ושל התרחיש הדמיוני שבמוחם.

היכולת לחשוב על דברים שאינם קיימים היא הבסיס להרבה יותר מרק משחקי דמיון: היא מאפשרת לנו לתכנן תוכניות לעתיד ולבחור בין אפשרויות שונות, להסיק מה יקרה אם וכאשר אירוע מסוים יתרחש, וגם להבין את נקודת המבט של אדם אחר, שהידע שיש לו שונה מזה שיש לנו.

כעת, בפעם הראשונה, הראו חוקרים שבני האדם הם לא היצורים היחידים שניחנו בדמיון. הם עשו זאת בעזרת “מסיבת תה” דמיונית, שבה השתתף בונובו, קוף אדם הקרוב לשימפנזה. הבונובו הראה כי הוא מבין איזו כוס החוקר “מילא במיץ”, אף שהכוס נשארה ריקה.

“זה אחד מאותם דברים שהנחנו שהם מיוחדים למין שלנו”, אמר כריסטופר קרופניה (Krupenye), אחד החוקרים החתומים על המאמר, לניו-יורק טיימס. “ממצאים כאלו מראים לנו שהעולם הפנימי של בעלי החיים הללו עשיר הרבה יותר ממה שאנשים חושבים”.

“איפה המיץ?”

בעבר כבר היו רמזים לכך שקופי אדם מסוגלים לדמיין, אך אלו היו אנקדוטות. לדוגמה, נקבות שימפנזים בטבע נצפו כמה פעמים כשהן נושאות מקלות ומשחקות איתם בצורה דומה לאמהות שנושאות תינוק. האם הן “שיחקו באמא”, ודמיינו שהמקל הוא תינוק? ייתכן, אך קשה מאוד לשלול הסברים אפשריים אחרים. 

כדי לבדוק את הנושא בצורה שיטתית, קרופניה, עם החוקרת אמליה בסטוס (Bastos), תכננו ניסוי מבוקר. הנבדק שלהם היה קנזי (Kanzi), בונובו שלמד לתקשר בעזרת לקסיגרם: כמה מאות סמלים מצוירים, שכל אחד מהם מייצג מילה או מושג, לדוגמה “כדור”, או “ללכת”. כדי להביע את רצונו או לענות על שאלות, קנזי הצביע על סמל או על כמה סמלים ברצף. במרץ בשנה שעברה הלך קנזי לעולמו, בגיל 44. המחקר נערך כשנה לפני כן.

בניסוי הציב חוקר בפני קנזי שתי כוסות ריקות, וקנקן ריק. הוא העמיד פנים שהוא מוזג מיץ מהקנקן לכוסות, ואז לקח את אחת הכוסות ו”רוקן” אותה בחזרה לקנקן. כשסיים לעשות זאת שאל את קנזי: “איפה המיץ”?

קנזי אומן לענות על שאלה זו, וידע להצביע על הכוס בה נמצא המיץ. במקרה זה, כמובן, לא היה מיץ באף אחת מהכוסות. אבל בתרחיש הדמיוני שהציג החוקר, כוס אחת רוקנה ממיץ, ובשנייה עדיין היה “מיץ בכאילו”. בכמעט 70 אחוז מהמקרים, קנזי בחר בכוס שבה, לפי הפעולות שעשה החוקר, היה מיץ דמיוני.

אבל אולי קנזי בחר בכוס הזו לא משום שהוא השתתף בתרחיש הדמיוני שיצר החוקר, אלא משום שהיה סבור שבאמת יש מיץ בכוס? “קנזי הוא בונובו זקן. אולי הראייה שלו לא מאוד טובה”, הסבירה בסטוס את קו החשיבה הזה בראיון לאתר Science News. “אולי הוא חושב שיש מיץ אמיתי בכלים האלו”.

כדי לבדוק זאת החוקרים ערכו עוד ניסוי, שבו קנזי היה צריך לבחור בין כוס עם מיץ דמיוני, כמו בניסוי הראשון, וכוס עם מיץ אמיתי. הבונובו הראה שהוא יודע להבדיל בין מיץ לבין דמיון של מיץ, ובחר בכוס שהייתה מלאה באמת. 

הניסוי האחרון היה דומה מאוד לראשון, רק שבמקום מיץ השתמש החוקר בכלי שבו ענבים, ושם ענב בשתי צנצנות. לאחר שעשה זאת כמה פעמים עם ענבים אמיתיים, החוקר רק העמיד פנים שהוא לוקח ענבים ממכל ריק ושם אותם בצנצנות, ואז “רוקן” את אחת הצנצנות בחזרה לכלי. גם במקרה זה קנזי הראה שהוא מבין את התרחיש הדמיוני, ובחר בצנצנת שלא רוקנה, ולכן היו בה ענבים דמיוניים.

לצאת מהכאן והעכשיו

“זה מרשים ביותר ומרגש מאוד שהנתונים מצביעים על כך שקופי אדם מסוגלים לתפוס במוחם דברים שלא קיימים”, אמרה בסטוס בהודעה לעיתונות. “קנזי מסוגל ליצור רעיון של חפץ דמיוני, ובו בזמן לדעת שהוא אינו אמיתי”.

החוקרים מקווים להמשיך ולחקור את נושא הדמיון בבעלי חיים, כולל היכולת שלהם לחשוב על העתיד ולהסיק מסקנות לגבי תרחישים שונים. “יש הרבה יתרונות ללא להיות תקוע רק בכאן ועכשיו”, העירה בסטוס בריאיון לניו-יורק טיימס, “כי אתה יכול להתחיל ולחשוב על עתידים אפשריים”.

המחקר מראה שהבונובו, קרובי משפחתינו הקרובים ביותר יחד עם השימפנזה, חולקים איתנו לפחות חלק מהיכולת לדמיין. אחת השאלות שעדיין נותרו פתוחות היא מה הוביל להתפתחות היכולת הזו. “מאיפה זה הגיע?” תהה חוקר הפרימטים מרטין סורבק (Surbeck), שלא היה מעורב במחקר. “איך זה התפתח באבולוציה? למה יש את היכולת הזו לקופי אדם ולבני אדם, בהנחה שלחיות אחרות אין אותה?”.

מה שברור, אמר סורבק, הוא שבני אדם לא נפלו מהשמים כמו שהם. “מה שלא נהיה, הגענו מאיפשהו. לכל ההתנהגויות שלנו יש מקורות וצורות מוקדמות. וסביר מאוד שרובם נמצאים אצל קרובי משפחתינו החיים הקרובים ביותר”.