לא עוצרים באדום

בספר “המסעדה שבסוף היקום” תיאר סופר המדע הבדיוני דאגלס אדמס את סופה העגום של החברה המתקדמת שחיה בכוכב הלכת גולגפרינצ’אם. הגורמים הייצרניים והמועילים בעולם הבדיוני הזה החליטו להיפטר מהשליש הלא מועיל של האוכלוסייה, כגון מעצבי שיער וסניטרי טלפונים, ושכנעו אותם לעלות על חללית שתגלה אותם לעולם רחוק. שני השלישים הנותרים נשארו בגולגפרינצ’אם וחיו חיים מלאים, עשירים ומאושרים, עד שנכחדו כולם במחלה נגיפית שעוברת דרך מגע בטלפונים מזוהמים.

גם במציאות מתפתחים לא פעם קשרים מפתיעים בין תכונות, תסמונות או מצבים רפואיים, שמביאים להפחתה או הגברה של הסיכון למחלות מסוימות. למשל נמצא שג’ינג’ים מגיבים פחות למשככי כאבים וסובלים יותר מקור, כנראה בגלל קרבה בין הגנים האחראים לשתי התכונות, ושאנמיה חרמשית מעניקה הגנה חלקית מהטפיל הגורם למחלת המלריה. יש גם קשרים מורכבים יותר. לדוגמה, חלק מהילדים שנולדים עם שיתוק מוחין נוטים בהמשך חייהם להתקשות במתמטיקה, אולי בגלל מחסור בהתנסויות ובמשחקים שיאפשרו להם לתרגל בגיל צעיר תפיסות של גדלים ויחסים. נורמות תרבותיות עשויות עשויות גם הן להשפיע על הבריאות, למשל הימנעות מקבלת חיסונים, או מנהג ההשתטחות על גופות של קרובי משפחה מתים, שהאיץ את התפשטות מגפת האבולה במדינות אפריקה המערבית.

מחקרים רבים מוצאים קשרים משונים בין תופעות, והפענוח שלהם מסובך. כל עוד לא מזהים בוודאות מהו המנגנון שבו תופעה אחת גורמת לשנייה, אי אפשר לטעון שיש ביניהן יחס של סיבה ותוצאה. קיומו של קשר בין מעשי רצח לצריכת גלידה, למשל, לא אומר שעלינו לחשוד שלמוכר החביב בפיצוצייה השכונתית שלנו יש שלדים בארון. ההסבר הסביר יותר הוא שכמות מעשי הרצח עולה בקיץ, וכך גם קניית שלגונים. מחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד בארצות הברית מצביע כעת על קשר מפתיע אחר: אנשים שסובלים מעיוורון צבעים מתים מסרטן שלפוחית השתן יותר מחולים בעלי ראייה תקינה. האם עיוורון צבעים פוגע בבריאות מערכת השתן? ואם כן, איך?

מה שעיוורי צבעים לא רואים

בעין האנושית יש שני סוגים של קולטני אור: קנים ומדוכים. הקנים רגישים מאוד לאור, אפילו בעוצמה נמוכה, ומאפשרים לנו לראות היטב גם בלילה, אך הם אינם מבחינים בין צבעים. לראיית הצבעים אחראי סוג הקולטנים השני – המדוכים. בעיניהם של רוב האנשים יש שלושה סוגים של מדוכים, שכל אחד מהם רגיש לטווח שונה של אורכי גל: אדום, ירוק וכחול, והצירוף של שלושתם מאפשר למוחנו לחוות את המציאות בכל צבעי הקשת.

עיוורון צבעים מלא מתרחש בעקבות פגם גנטי נדיר שמונע היווצרות של מדוכים בעין; האנשים האלה רואים את הכול בגוונים של אפור. פגם גנטי אחר פוגע רק בחלק מסוגי המדוכים ומוביל לעיוורון צבעים חלקי. הסוג השכיח ביותר הוא עיוורון צבעים אדום-ירוק, שהסובלים ממנו מתקשים להבחין בין הצבעים אדום, ירוק, כתום וצהוב. יש גם עיוורון צבעים כחול-צהוב, אך הוא הרבה יותר נדיר. עיוורון צבעים חלקי נקרא לעיתים “דלטוניזם”, על שם חוקר הטבע הבריטי ג’ון דלטון, עיוור צבעים בעצמו, שהיה אחד הראשונים שחקרו את התופעה. 

הגֵנים שאחראים על התפתחות המדוכים, ולכן גם נושאים את השינוי הגנטי (מוטציה) שפוגע בהם, נמצאים על כרומוזום X. היות שלגברים יש רק כרומוזום X אחד, אם יש בו מוטציה שפוגעת בהתפתחות המדוכים הגבר יהיה עיוור צבעים. נשים, לעומת זאת, יהיו עיוורות צבעים רק אם שני כרומוזומי ה-X שלהן נושאים את המוטציה. על כן יש הרבה יותר גברים עיוורי צבעים מנשים.

סרטן שלפוחית השתן הוא מחלה נפוצה – סוג הסרטן החמישי בשכיחותו בישראל, והתשיעי בעולם כולו. על פי דו”ח של משרד הבריאות, שיעור התחלואה בו אצל גברים גבוה פי ארבעה מאשר אצל נשים: 9.6 חולים למאה אלף אנשים, לעומת 2.4 חולות. גילוי מוקדם שלו, לפני שהתפשט לאיברים נוספים, משפר מאוד את סיכויי ההחלמה ומאפשר להשתמש בשיטות טיפול שיש להן פחות תופעות לוואי. התסמין השכיח ביותר הוא דם בשתן, גלוי או סמוי. סימנים אחרים יכולים להיות תחושת צריבה בעת מתן שתן או עלייה בתכיפות מתן השתן עקב גירוי בשלפוחית.

אם כן, אבחון מוקדם יכול להציל את חיי החולים, והתסמין המוקדם הנפוץ ביותר הוא דם בשתן, שמשנה את צבע השתן מצהוב לאדום. מכאן עלול לנבוע קשר אפשרי בין עיוורון צבעים לתמותה מסרטן שלפוחית השתן: עיוורי הצבעים פשוט לא רואים את הסימנים המוקדמים, ולכן ניגשים להיבדק באיחור רב. אחרי הכול עיוורון צבעים אדום-ירוק משפיע ספציפית על היכולת לזהות את הצבע האדום של הדם, ועיוורון צבעים מלא מגביל את יכולת הזיהוי אפילו יותר.

כבר בראשית שנות האלפיים מצאו חוקרים שעיוורי צבעים אכן מתקשים לזהות דם בצילומים של נוזלי גוף. המחקר מאוניברסיטת סטנפורד, שפורסם באמצע ינואר 2026 בכתב העת Nature Health, מאשר שהחשש שהקושי הזה יפגע בבריאותם הוא מציאותי.

החוקרים נעזרו במאגר גדול של נתונים רפואיים של חולים מרחבי העולם כדי לאתר 135 עיוורי צבעים שחלו בסרטן שלפוחית השתן ו-187 עיוורי צבעים עם סרטן המעי הגס – מחלה שאחד מסימניה הראשונים הוא דם סמוי בצואה. לכל חולה התאימו חולה אחר עם מאפיינים דמוגרפיים ורפואיים דומים אך בעל ראייה תקינה ובחנו את שיעורי התמותה של הנבדקים. בקרב חולי סרטן השלפוחית נמצא ששיעור התמותה של עיוורי הצבעים במשך עשרים שנה היה גבוה ב-52 אחוז מהתמותה של חולים שראייתם תקינה. אצל חולי סרטן המעי הגס לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצות.

המחקר, אם כן, מאשר שעיוורי צבעים נמצאים בסיכון גבוה יותר למות מסרטן שלפוחית השתן, כנראה בעקבות הקושי שלהם לזהות את הסימנים המוקדמים של המחלה. לדברי הכותב הראשי של המאמר אחסן רחימי (Rahimy), החשיבות העיקרית של המחקר היא להגביר את המודעות להשפעות העקיפות מסכנות החיים של עיוורון צבעים, “לא רק אצל מטופלים עיוורי צבעים, אלא גם בקרב הרופאים המטפלים בהם”.