לא עץ ולא נדיב

רגע לפני שנתיישב לסדר ט”ו בשבט ונהנה מפירות העצים, כדאי שנכיר צד אחר של היחסים בין צמחים לבין בעלי החיים שאוכלים אותם. מחקר חדש חשף את אחד ממעשי הנוכלות שבעולם הצומח: צמח יאם (Yam) שאיבד את היכולת להצמיח פירות אמיתיים, שורד ומשגשג כי פיתח פירות דמה – תחפושת שמצליחה לשטות בציפורים ולגרום להן לעבוד עבורו בחינם.

גיבור הסיפור הוא היאם שחור-הבצלצול (Dioscorea melanophyma), צמח מטפס שגדל בדרום מערב סין ואזור ההימלאיה המערבית – נפאל, הודו ובהוטן. במהלך האבולוציה הצמח הזה איבד את היכולת להתרבות ברבייה מינית, באמצעות זרעים. במקום זה הוא מסתמך רק על רבייה אל-מינית באמצעות בְּצַלְצוּל (bulbil), איבר שיכול להינתק מהצמח ולגדול במקום אחר בתור שיבוט של צמח האם. בשיטת הרבייה הזאת, הבצלצולים נופלים לרוב על הקרקע הסמוכה לצמח האם וצומחים שם. כך צאצאיו של הצמח לא יכולים לגדול במקומות רחוקים יותר, ונוצרת תחרות ביניהם על משאבים בשטח המצומצם שבו נפלו. החוקרים גילו שלעומת בצלצולים אחרים, שצבעם לרוב לבן או עץ דהוי, אצל היאם שחור-הבצלצול התפתחו בצלצולים שחורים, מבריקים ועגולים, חיקוי לפירות יער שגדלים בסביבתו ומפתים ציפורים.

צוות חוקרים מסין ומבריטניה בדק אם זו תרמית אבולוציונית או צירוף מקרים. הם גילו שהתאים החיצוניים של הבצלצולים אוגרים את הצבען (פיגמנט) הכהה לוטאולינידין (luteolinidin), שמעניק לו את המראה המפתה. הצוות בחן את צבע הצבען באמצעים שרגישים גם לקרינה על-סגולה (UV), קרינה שציפורים רואות אותה, ומצא שהציפורים לא מסוגלות להבדיל בין הבצלצול – “הפרי המזויף” –, ובין פירות יער אמיתיים. זאת דוגמה לחקיינות בייטסיאנית: המקור – הפרי – מציע פרס: מזון טעים ועתיר קלוריות. החקיין – הבצלצול – נראה כמוהו אך לא מספק תמורה.

החוקרים הציבו מצלמות שתיעדו את המתרחש במשך שלוש שנים על ענפיהם של 27 צמחי יאם. הם מצאו שההונאה הצליחה: ציפורים מ-22 מינים שונים, ובראשן הבולבול חום-החזה (Pycnonotus xanthorrhous), נצפו כשהן מנקרות בבצלצולים. הציפורים בולעות את הבצלצולים בשלמותם מתוך ציפייה לארוחה מתוקה, אך מערכת העיכול שלהן לא מצליחה לפרק אותם. החוקרים האכילו בולבולים בבצלצולים ומצאו שאלה שורדים כמעט תמיד את המסע במעי הציפור ונפלטים החוצה כשהם חיים ושלמים. החוקרים עקבו אחרי מעוף הציפורים שאכלו את הבצלצולים, חישבו כמה זמן הבצלצולים שהו במערכת העיכול שלהן, ומצאו שהצמחים זוכים לטרמפ למרחק ממוצע של כ-230 מטרים מצמח האם, ולפעמים יותר מ-750 מטרים משם.

סרטון של ציפורים בולעות בצלצולים דמויי פרי:

למה הציפורים לא מצליחות לזהות את הזיוף? בגלל התזמון. החוקרים מצאו שצריכת הבצלצולים מגיעה לשיא בחודשי החורף – מאוקטובר עד פברואר – כשפירות הם נדירים. הצמח מנצל את הרעב של הציפורים ואת המחסור בפרי כדי לדחוף לשוק את הסחורה המזויפת שלו. הציפורים, שזקוקות למזון, מוכנות להסתכן, והצמח מרוויח הפצה יעילה שבדרך כלל שמורה רק לצמחים שמשקיעים אנרגיה רבה בייצור ציפת פרי – בשר פרי מתוק ומזין.

המחקר מלמד אותנו על התחכום בטבע ועל עוד דרך יצירתית שבה החיים מוצאים דרך להתפשט גם במצבים שנראים כמבוי סתום אבולוציוני, למשל אובדן היכולת המינית. החוקרים סיכמו: “התוצאות האלה מדגימות נתיב מעשי שבו אובדן הרבייה המינית – והמגבלות בהפצה שנלוות אליו – יכולים להיות מאוזנים על ידי הונאה חושית שמנצלת את הקשר בין אות לתגמול אצל אוכלי פירות”. כשנאכל פירות יבשים בחג, אפשר לזכור שבטבע, לא כל הנוצץ הוא פרי, ולפעמים, כשהמצב בטטה ואין פירות סביב, גם בצלצול דמוי פרי יכול להיות לציפורים חביב.