“אמא לווייתנה, אני רוצה לינוק!”

עמוק מתחת לפני המים, ורחוק מכל אוזן אנושית, הים מלא בצלילים. לצד השריקות והצקצוקים של הדולפינים אפשר לשמוע את השירים המורכבים והארוכים של לווייתני המזיפות, שנישאים במים למרחק של אלפי קילומטרים. בנוסף לכך הלווייתנים הגדולים משמיעים קולות קצרים, שנועדו גם הם לתקשורת בין חברי הקבוצה. ובעוד הזכרים הם הזמרים בחברת הלווייתנים, את הקריאות האלו משמיעים כולם – אפילו הגורים הצעירים.

מה הם אומרים אחד לשני? האם יש להם התחלה של שפה, כפי שהוצע לגבי קרוביהם לווייתני השיניים? כדי לנסות ולענות על השאלות הללו, בשנים האחרונות חוקרים החלו להצמיד מיקרופונים לחיות הגדולות, ולנתח את הקולות שהן משמיעות. צוות חוקרים מצרפת וממדגסקר התעניין במיוחד בקריאות שמשמיעים גורי לווייתנים לאימותיהם, ובתגובות של האמהות אליהם. הם הצמידו לא רק מיקרופונים אלא גם מצלמות וידאו לגבם של שמונה גורים של לווייתן גדול סנפיר (Megaptera novaeangliae) בני פחות משלושה חודשים, שחיים באוקיינוס ההודי, מזרחית לאי האפריקאי. בעזרת מצלמות הווידאו הם יכלו לברר מה עושים הגורים בזמן שהם משמיעים קול מסוים, וכך לשער את משמעותו.

במאמר שפורסם לפני כמה חודשים, הצביעו החוקרים על קול מסוים שהגורים השמיעו ממש לפני שינקו חלב, ולעתים גם בזמן היניקה. הקול הזה, שנשמע כמעין גיהוק, הוא ככל הנראה הדרך של גור לווייתן לומר “אני רעב”.

קוראים לפני שיונקים

עד עתה, רוב המחקרים לא התמקדו בתקשורת בין גור ואימו, אמר מווטיאנה רצימבּזאפינדראנהקה (Ratsimbazafindranahaka), שהוביל את המחקר, בריאיון לסיינטיפיק אמריקן. לדעתו, דווקא התקשורת הזו חשובה במיוחד כדי להבין את הלווייתנים. “האינטראקציות המוקדמות הללו משחקות תפקיד משמעותי בעיצוב ההתנהגות החברתית של לווייתנים גדולי סנפיר, גם אחרי שהם נגמלים”, אמר.

החוקרים זיהו כמעט 500 קולות שונים שהשמיעו הגורים. ניתוח של הסרטונים העלה שכאשר הגורים ואימותיהם שחו ממקום למקום, או פשוט נחו, הם קראו רק לעתים רחוקות. כשהם שיחקו הם השמיעו יותר קריאות, אך התדירות הגבוהה ביותר של קריאות הייתה קשורה ליניקה: לפני שהחלו לינוק, הגורים הצעירים השמיעו קולות אופייניים לפעילות הזו.

“ציפינו שהחיות הצעירות ישמיעו קולות גבוהים, כמו יללות, כדי לבטא את הצרכים שלהם”, אמר רצימבּזאפינדראנהקה. אך זה לא מה שהם מצאו: הקולות שהקדימו את יניקת החלב היו דווקא נמוכים, כפי שתוכלו לשמוע בסרטון: 

החוקרים משערים שהגורים משמיעים את הקריאות הללו כשהם רעבים, ומפצירים באימם לבוא ולהאכיל אותם. זו הפעם הראשונה שחוקרים מזהים את קריאות הרעב של גור לווייתנים, אך רצימבּזאפינדראנהקה משער שהיא לא תהיה האחרונה. הוא צופה שלווייתני מזיפות אחרים, כמו לווייתנים כחולים למשל, יראו התנהגות דומה – גם אם לא בהכרח ישתמשו באותם קולות.

הקולות וההקשרים

במחקר אחר שהתפרסם לאחרונה התחקו החוקרים אחר הקריאות של בעל חיים שונה מאוד – הבונובו, קוף אדם הקרוב לשימפנזה. החוקרים לא רק הקליטו את הקולות שהבונובו השמיעו, אלא גם תיעדו מה התרחש בקבוצה באותו זמן: הם ציינו אם הפרט שהשמיע את הקול נמצא לבדו או עם אחרים, אם הוא משחק, מנקה את פרוותו של בונובו אחר או מאיים עליו, אם הוא נמצא על הקרקע או על עץ, אם מישהו אחר בקבוצה עונה לו או מגיב בצורה כלשהי, ועוד ועוד. כך הם יכלו ללמוד על משמעות הקריאות השונות – למשל, אם כמעט תמיד לאחר קריאה מסוימת הקבוצה התחילה לנוע, אפשר להסיק שמשמעות הקריאה היא “בואו נזוז”.

כמובן, אנחנו לא יכולים לעקוב אחרי לווייתנים כמו שאנחנו עוקבים אחר קופי אדם, אבל בעזרת השילוב של מצלמות וידאו במעקב אחר היונקים הימיים, הצליחו החוקרים לקבל הקשר, גם אם חלקי, של קריאותיהם. שיטות דומות עשויות לעזור לנו בעתיד לפענח את המשמעות של קולות רבים בעולם החי, ואולי יחשפו דרכי תקשורת מתוחכמות יותר משחשבנו.

בד בבד עם גילוי הראיות לחשיבותה של התקשורת הקולית, במגוון בעלי חיים, גוברות הראיות לכך שפעילות האדם פוגעת בה – גם, ואפילו בעיקר, מתחת למים. מנועי סירות ומוקדי קידוח תת-מימיים יוצרים זיהום רעש שממסך את הקולות של חיות הים, ומגביל את המרחק אליו מגיעים שירי הלווייתנים. מחקר מ-2023 הראה שדולפינים מתקשים לתקשר ולשתף פעולה כאשר הם נמצאים בסביבה רועשת, וב-2016 גילו חוקרים שהרעש משפיע גם דגי שונית, ומקשה עליהם לברוח מטורפים. 

המחקר החדש מדגיש עוד יותר את הפגיעה שעלולים לחוות הלווייתנים כתוצאה מזיהום הרעש, אמרה הביולוגית האמריקאית ג’וליה זה (Zeh), שחוקרת קולות של לווייתנים גדולי סנפיר, לסיינטיפיק אמריקן. “לווייתנים חייבים להמשיך ולהיות מסוגלים לשמוע אחד את השני ולתקשר ביעילות כדי לשרוד”, הוסיפה.