נעים מאוד – בני אדם וחיות אחרות

כל יום נמלי הקציר יוצאות בהמוניהן מהקינים לאסוף מזון. כל לילה עטלפי הפירות מעופפים בין העצים. כל שנה מיליארדי ציפורים עפות דרומה בסתיו, ואז חוזרות צפונה באביב. כל שנה עמוק מתחת לפני הים, לווייתנים ענקיים נודדים גם הם. כל שנה, כל יום, כל שעה, נעים גם בני האדם: ברגל, במכונית, במטוס. כיום התנועה האנושית מהירה ונוחה יותר מאי פעם, ובהתאם לכך, אנחנו גם נעים למרחקים גדולים יותר מאי פעם. 

במאמר שהתפרסם השבוע, חוקרים ממכון ויצמן למדע ומאוניברסיטאות באירופה ובארצות הברית בחנו את התנועה הזו, וניסו לכמת אותה: כמה נעים בעלי חיים מקבוצות שונות וגם בני האדם, ביחידות של טון קילומטר לשנה. ניקח לדוגמה את הזאבים האפורים. יש כ-200 אלף זאבים בעולם, וזאב בוגר שוקל כ-30 קילוגרם. זאב טיפוסי עובר כ-14 ק”מ ביום. הכפלה של כל הנתונים האלו – בתוספת 365 יום בשנה – תיתן לנו תנועת ביומסה של כ-30 מיליון טון ק”מ לשנה. 

הנתונים הראו שתנועת בני האדם מגמדת את תנועתם של רוב בעלי החיים האחרים: תנועת הביומסה שלנו, ברגל, באופניים וברכבים ממונעים, היא בערך פי 40 מתנועת הביומסה של כל חיות הבר היבשתיות, למשל. עוד נמצא שהנדידה הגדולה ביותר  מתבצעת בים, והיא נדידה אנכית, מלמעלה למטה ובחזרה.

האדם בתוך עולם הטבע

את המחקר הוביל ד”ר יובל רוזנברג, ממעבדתו של פרופ’ רון מילוא, החוקר הבכיר החתום על המאמר, וגם כתב שלנו. “אנחנו מנסים להבין את עולם הטבע בצורה רחבה, להבין את התמונה הגדולה”, הסביר רוזנברג בראיון לאתר מכון דוידסון. “אחת השאלות שמעניינות אותנו היא להבין את המקום של האדם בתוך עולם הטבע, איך אנחנו משפיעים עליו ותלויים בו. הדרך שלנו לעשות זאת היא בעזרת מספרים, הערכות כמותיות”. 

לפני כמה שנים פרסמו חוקרים בהובלת מילוא מחקר שבו העריכו את הביומסה הכוללת של קבוצות שונות של יצורים חיים, כמו צמחים, חיידקים, וגם בעלי חיים. הם הראו שקרוב ל-90 אחוז מהמסה הכוללת של יצורים חיים בכדור הארץ היא צמחים, ובקרב בעלי החיים המסה הגדולה ביותר היא של פרוקי רגליים. 

הביומסה הכוללת של בני האדם היא רק כמאית האחוז מהמסה של כל היצורים החיים, אך כמובן, ההשפעה שלנו על עולם הטבע אינה פרופורציונלית לגודלנו. כדי להשוות בין הפעילות של בני האדם ובעלי חיים אחרים, החליטו החוקרים להתמקד בתנועה. “מדידה של תנועה לא נותנת לנו נתונים ישירים על תהליך אקולוגי כזה או אחר, אבל היא קשורה להרבה מאוד תהליכים אקולוגיים”, הסביר רוזנברג. כשבעלי החיים נעים הם מוציאים אנרגיה, אוכלים צמחים ובעלי חיים אחרים, או נטרפים בעצמם. הם מעבירים ממקום למקום זרעים, אבקנים וגם פתוגנים, ומשאירים אחריהם דשן וחומרי מזון בדמות ההפרשות שלהם. הם מערבבים את המים שהם שוחים בהם ומשנים את תכונותיהם, דוחסים את הקרקע שהם הולכים עליה או חופרים בה, ועוד ועוד.

“כמובן, יש הבדל בין תנועה של זבוב לתנועה של פיל”, הוסיף רוזנברג. כך הם החליטו להביא בחשבון גם את המרחק שבעלי החיים עוברים, וגם את הביומסה שלהם. 

החוקרים אספו נתונים ממאות מחקרים, לגבי שכיחות של מינים שונים וגם תנועה שלהם. בשנים האחרונות התפרסמו מחקרים רבים שעקבו אחר תנועות של בעלי חיים, למשל בעזרת תגים שמוצמדים לחיות ומשדרים את מיקומם. הם לא יכלו להשיג נתונים על כל המינים, והשתמשו בנתונים שכן היו להם ובמודלים מתמטיים כדי להסיק לגבי המינים החסרים.

בנוסף אספו החוקרים נתונים מממשלות רבות וגם ממקורות נוספים, כמו איכוני טלפונים, לגבי תנועה של בני אדם – כמה נוסעים בכלי רכב ולאיזה מרחק, כמה טסים, כמה הולכים ברגל ועוד.

ההשפעה הגדולה של הענקים

המשפיעים הגדולים ביותר על תנועת הביומסה, כך גילו החוקרים, הם בעלי החיים הגדולים. זאת לא רק בשל העובדה שיש להם הרבה מסה, אלא גם משום שבעלי חיים גדולים נוהגים לעבור מרחקים גדולים יותר בכל יום, בהשוואה לחיות קטנות יותר. למשל, פיל הסוואנה האפריקאי (Loxodonta africana) לבדו תורם כמעט רבע מתנועת הביומסה של יונקי הבר היבשתיים למרות שהוא מייצג רק כשישה אחוזים מהמסה שלהם, שכן הפילים מכסים שטחים גדולים בכל יום. 

מה לגבי בעלי החיים הקטנים, למשל פרוקי הרגליים – מערכה שכוללת את החרקים, העכבישים, העקרבים ועוד? למרות הגודל שלהם – או ליתר דיוק הקוטן – הביומסה הכוללת שלהם גדולה מאוד, שכן יש הרבה מאוד מהם. 

“השאלה הכי גדולה מבחינתי הייתה מה תנועת הביומסה של פרוקי הרגליים”, אמר רוזנברג. “המסה שלהם היא אדירה, ויש לא מעט פרוקי רגליים שזזים לא מעט, כמו דבורים או פרפרים נודדים. מצד שני חלק מהם כמעט לא זזים”.

הנתונים הראו שהמסה הגדולה והתנועה המעטה של פרוקי הרגליים היבשתיים קיזזו זו את זו במידה רבה. תנועת המסה הכוללת שלהם היא כ-40 ג’יגה טון ק”מ לשנה, גדולה רק במקצת מזו של ציפורי בר ויונקי בר יבשתיים, שניהם כ-30 ג’יגה טון ק”מ לשנה. המסה הכוללת של הציפורים והיונקים קטנה הרבה יותר, אבל הם גם נעים למרחקים הרבה יותר גדולים.

עוקפים אותם בהליכה

כל זה מתגמד, כאמור, כשאנחנו מסתכלים על בני האדם. יש כשמונה מיליארד בני אדם על כדור הארץ, והביומסה שלנו גדולה בסדר גודל מזו של כל יונקי הבר היבשתיים. אנחנו גם נעים הרבה: אדם ממוצע עובר כשלושים ק”מ כל יום, בהליכה, נסיעה או טיסה. זה יותר מציפורי בר, והרבה יותר מיונקי בר יבשתיים, שנעים על הקרקע בממוצע כארבעה ק”מ ביום (עטלפים מכסים מרחק גדול יותר במעופם). החוקרים מעריכים את תנועת הביומסה של בני האדם בכ-4,000 ג’יגה טון ק”מ לשנה, לעומת כ-100 ג’יגה טון ק”מ בלבד לכל חיות הבר היבשתיות יחד. 

“אנו משתאים מעוצמת הטבע אל מול קטנות האדם, אך בפועל גם נדידת חיות הבר במישורים של אפריקה, זו שאנו רואים בסרטי טבע ונחשבת לאחת מהנדידות היבשתיות הגדולות ביותר, בקושי משתווה בתנועת הביומסה שלה להתקהלות לטורניר גביע העולם של פיפ”א”, העיר מילוא בהודעה לעיתונות. 

כשהחוקרים הסתכלו על התנועה של האדם, הם מצאו שרובה, כ-65 אחוזים, נעשית במכוניות ובאופנועים, כעשרה אחוזים במטוסים, ועוד חמישה אחוזים ברכבות. זה משאיר כעשרים אחוזים של תנועה בכוח הרגליים – בהליכה וברכיבה על אופניים. שלא במפתיע, במדינות עשירות יותר אנשים נסעו יותר במכוניות, והלכו פחות. 

רוזנברג אמר שהופתע לגלות עד כמה גדול הפער בין תנועת הביומסה של בני אדם ושל בעלי חיים אחרים: אפילו רק ההליכה והרכיבה על אופניים של בני אדם מניעות פי שישה יותר ביומסה מזו של תנועת חיות הבר היבשתיות. “אנחנו עוקפים אותם בהליכה”, סיכם.

רד עלה, עלה ורד

עד כה הזכרנו בעיקר את בעלי החיים היבשתיים, אבל התנועה הגדולה ביותר של חיות מתבצעת דווקא מתחת לפני הים. חלק מזה היא הנדידה של הלווייתנים הגדולים: לווייתנים גדולי סנפיר (Megaptera novaeangliae), למשל, נודדים כ-15 אלף ק”מ כל שנה, וכל אחד מהם שוקל כ-30 טון. תנועת הביומסה שלהם היא כ-40 ג’יגה טון ק”מ לשנה, יותר מזו של כל יונקי הבר היבשתיים. 

אך התנועה הגדולה ביותר היא לא מצפון ודרום, וגם לא ממזרח למערב: היא מלמעלה למטה. הנדידה האנכית היומית (Diel vertical migration) מתרחשת באוקיינוסים כל יום, מסמוך לפני הים עד לעומק של כ-400 מטר, ובחזרה למעלה. משתתפים בה בעיקר זואופלנקטון, כלומר חיות ים קטנות – דגיגים קטנים, חסילונים, לרוות של יצורי ים שונים ועוד. כל ערב, כשהשמש שוקעת, הם עולים לפני הים בחסות החשיכה, לאכול מהפיטופלנקטון – אצות קטנות שמבצעות פוטוסינתזה, ולכן לרוב נשארות בשכבה העליונה של הים, שמקבלת שפע של אור שמש. עם בוא הבוקר הזואופלנקטון יורדים חזרה למעמקי הים החשוכים, להסתתר מהטורפים. זה לא בהכרח עוזר להם: דגים רבים שניזונים מהזואופלנקטון עוקבים אחריהם, וכך משתתפים גם הם באותה נדידה אנכית. 

המשקל של כל אחד מהפרטים הנודדים הוא קטן מאוד, אבל יש הרבה מאוד מהם. החוקרים העריכו את תנועת הביומסה הכוללת בנדידה הזו בכ-1,500 גי’גה טון ק”מ בשנה: הרבה יותר מכל נדידה אחרת, והרבה יותר מתנועת הביומסה של כל חיות הבר היבשתיות גם יחד. היא אפילו עולה על תנועת הביומסה של בני האדם בהליכה, ונמצאת באותו סדר גודל כמו תנועת הביומסה הכוללת של בני האדם. 

*לגיף: 

מאז ועד היום

איך השתנתה תנועת הביומסה בעשרות השנים האחרונות? באותו יום שבו התפרסם המאמר של רוזנברג, התפרסם מאמר נוסף מהמעבדה של מילוא, בהובלת ליאור גרינשפון. במאמר הזה בחנו החוקרים את השינוי בביומסה של קבוצות שונות של בעלי חיים, מ-1850 ועד ימינו. הם גילו שמשקלם של כל יונקי הבר, ביבשה ובים, ירד מ-200 מיליון טון ב-1850 ל-60 מיליון טון בלבד היום, ירידה של כ-70 אחוזים. באותו פרק זמן, מספר בני האדם בכדור הארץ זינק מ-1.2 מיליארד לשמונה מיליארד, וגם משקל הגוף הממוצע עלה בכ-30 אחוזים. כתוצאה מכך, הביומסה של בני האדם כיום היא בערך פי שמונה ממה שהייתה ב-1850: מכ-50 מיליון טון ל-420 מיליון טון. 

“המחקר חושף כמה האנושות דומיננטית על פני חיות הבר וגם כמה מאתגר לתקן את הנזק שאנו גורמים לטבע”, אמר מילוא. “הדוגמה המובהקת ביותר היא היונקים הימיים, שמשקלם הכולל כיום הוא כ-30 אחוזים בלבד ממה שהיה בשנת 1850”.

בידי החוקרים היו אם כך הערכות לשינוי בביומסה של הקבוצות השונות מאז 1850, אך כדי להעריך את תנועת הביומסה, צריך גם לדעת אם היה שינוי במרחקים שבעלי החיים עוברים מדי שנה. התפשטות הערים והחקלאות והרס שטחי מחיה שינו במקרים רבים את תנועתם של בעלי החיים היבשתיים, ולחוקרים לא היו נתונים טובים להעריך את מידת השינוי. בים, לעומת זאת, מחקרים הראו שבממוצע לא היה שינוי בתנועת בעלי החיים. השינוי בתנועת הביומסה, לפיכך, משקף את השינוי בביומסה של בעלי החיים הימיים. 

מ-1850 ועד היום נצפתה ירידה דרסטית בביומסה הכוללת של חיות הים. הירידה הזו משקפת בעיקר ירידה במספרם של לווייתנים ודגים גדולים, בשל ציד ודיג – וכאמור, לבעלי חיים גדולים יותר יש השפעה גדולה יותר על תנועת הביומסה, שכן הם גם נוטים לעבור מרחקים גדולים יותר מדי יום. לפי הערכות החוקרים, תנועת הביומסה הימית ירדה מכ-80 אלף ג’יגה טון ק”מ לשנה לפני 175 שנה לכ-30 אלף גיגה טון ק”מ לשנה היום, ירידה של כ-60 אחוזים. 

באותו פרק זמן, בני האדם לא רק הגדילו את הביומסה שלהם פי שמונה, הם גם החלו לנוע הרבה יותר. ב-1850 הדרך העיקרית שבה אנשים נעו הייתה הליכה, ואדם ממוצע עבר כחמישה ק”מ ביום, לא הרבה יותר מיונק בר יבשתי. כשהחוקרים שילבו את העלייה בביומסה עם העלייה בתנועה, הם מצאו שתנועת הביומסה הכוללת של בני האדם זינקה מכ-100 ג’יגה טון ק”מ לשנה ב-1850 ל-4,000 כיום, עלייה של 4,000 אחוזים.

תמרור אזהרה

“כיום עיקר תשומת הלב העולמית, של ארגונים העוסקים בשימור, היא על נדידה”, אמר רוזנברג. “יש הרבה מודעות לחשיבות של הגנה על תוואי הנדידה של בעלי חיים, והרבה מידע בנוגע לתנועה שלהם בזמן נדידה. אנחנו מסתכלים לא רק על הנדידה אלא על כל המחקרים שבוחנים את התנועה היומיומית של בעלי החיים. בצורה הזו אפשר לראות איך מערכות אקולוגיות שונות מתחברות, איך מועברים ביניהן נוטריינטים, זרעים ועוד, ומכך להעריך איך שינוי באחת ישפיע על האחרת”.

“כיום ברור שתנועת בעלי-החיים קריטית לתפקוד המערכת האקולוגית, ושמערכות אקולוגיות חייבות לתקשר זו עם זו כדי לשרוד לאורך זמן”, סיכם רוזנברג בהודעה לעיתונות. “הירידה בהיקף התנועה ברחבי העולם היא תמרור אזהרה לכולנו”.