המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 27/3/2026

מה חדש? 

השבוע למדנו על מאובן דינוזאור שקוציו השתמרו היטב, הכרנו את המנהל החדש של סוכנות החלל הישראלית, למדנו על חיפושיות שמתחפשות לנמלים, קיבלנו תשובה לשאלה מדוע האנטילוקפרה מהירה כל כך וגילינו שנשים מודרניות בנות מיננו הרבו להתרבות עם ניאנדרטלים. 

דינוזאור עם קוצים

רק לעיתים נדירות מגלים במאובנים שרידי עור, שכן רקמות רכות כמו עור נוטות להתפרק במהירות. מאובן נדיר של דינוזאור מסין מספק הצצה נדירה בעור כזה.

החוקרים תיארו מין חדש של דינוזאור צמחוני בשם Haolong dongi, שחי לפני כ־125 מיליון שנה והשתמר כמעט בשלמותו. פירוש השם הוא “דרקון קוצני”, ויש לכך סיבה: בדיקה מיקרוסקופית של המאובן הראתה כי עורו הורכב ממערך של קשקשים, שביניהם בלטו קוצים קטנים. הקוצים נשמרו לפרטי פרטים, עד כדי כך שאפשר להבחין במבנה שלהם אפילו ברמה התאית: הם היו חלולים, ורובם קצרצרים – מילימטרים מעטים בלבד. פה ושם היו להם קצוים ארוכים יותר, עד 4 סנטימטר. החוקרים סבורים שהקוצים שימשו להגנה מפני טורפים, אך יכול להיות שגם היו להם שימושים אחרים, כמו חיזור או שמירה על חום. מאובנים כאלה, שהשתמרו טוב במיוחד, מאפשרים לנו ללמוד על מגוון המבנים והקישוטים על עור הדינוזאורים, שאי אפשר למצוא בשלדים. למאמר (באנגלית)

אליסה קיסר

מנהל חדש לסוכנות החלל הישראלית

הממשלה אישרה את מינויו של רן לבנה למנהל סוכנות החלל הישראלית. לבנה (42) היה בעבר מנכ”ל קרן רמון והוביל את משימת “רקיע” של האסטרונאוט הפרטי איתן סטיבה, שבמסגרתה נעשו ניסויים ישראליים בים בתחנת החלל הבינלאומית. כמו כן הוא היה מנהל הפיתוח העסקי של חברת הלוויינים הישראלית ISI, העוסקת בחלל צבאי, וסמנכ”ל פיתוח עסקי בסטארט-אפ החלל Space Moonshot, שמפתח טכנולוגיה לשיגור מטענים לחלל בהאצה מגנטית במקום הנעה כימית.

“הוא הוביל פרויקטים מורכבים מול גורמים לאומיים ובינלאומיים, מה שמציב אותו כאדם המתאים ביותר להוביל את מגזר החלל האזרחי של ישראל קדימה אל עבר הצלחה”, אמרה שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה גילה גמליאל. “ניסיונו בעבודה מול ממשלות וסוכנויות, לצד הובלת משימת ‘רקיע’, הם בדיוק הערכים שסוכנות החלל הישראלית זקוקה להם כעת”.

לבנה נכנס לתפקידו אחרי חודשים ארוכים שבהם לא היה מנהל לסוכנות החלל הישראלית, מאז סיום תפקידו של המנהל הקודם, אורי אורון, באוקטובר 2025.

איתי נבו

החיפושיות שמתחזות לנמלים

מחקר חדש חשף חיפושיות שחיות בקיני נמלים ומתחזות להן באמצעות תחפושת כימית מתוחכמת. החיפושית ממין Sceptobius lativentris מבלה את רוב חייה במושבות של נמלת העץ הקטיפתית. הנמלים מכוסות שכבה שעוותית של פחמימנים שהרכבה ייחודי לכל מין וקן, ומתברר שגוף החיפושית מצופה גם הוא בשכבת שעווה זהה. השכבה מגינה על החיפושית מהתייבשות ומסייעת לה להסוות את זהותה האמיתית. החיפושיות מטפסות על הנמלים הפועלות ומטפחות אותן באופן תדיר, וכך מצפות את עצמן בפחמימנים שנושאים את התערובת הכימית הייחודית.

המחקר הראה גם שלחיפושיות יש גֵנים שמאפשרים להן לייצר את הפחמימנים בעצמן. יכולת זו חיונית במיוחד בשלב הזחל, שבוקע מחוץ למושבה וזקוק לשכבת הפחמימנים כדי לא להתייבש. כשהזחלים חודרים לקן ייצור הפחמימנים מופסק, מה שמאפשר להם להתחזות למקומיים.

הסיפור ממחיש את התלות של טפיל בפונדקאי: אם החיפושיות יפסיקו להתחפש לנמלים ולא יצפו את עצמן בשכבה הייחודית, הן יתייבשו; אך אם יפתחו פרופיל פחמימנים משל עצמן – הן ייחשפו ויגורשו מהקן. לכתבה באתר. 

מאיה סער

למה האנטילוקפרה מהירה כל כך?

האנטילוקפרה האמריקאית (Antilocapra americana) היא האצנית המהירה ביותר באמריקה, ובעולם כולו היא שנייה רק לברדלס. אבל למה היא צריכה לרוץ כל כך מהר?

במשך שנים ההשערה הייתה שהאנטילוקפרה פיתחה ריצה מהירה בשביל לחמוק מהברדלס האמריקאי, טורף קדום שנכחד. אבל מחקר חדש מעמיד זאת בסימן שאלה.

החוקרים בחנו מאובנים של מינים קרובים לאנטילוקפרה מלפני 8.5-12.5 מיליון שנים, ובעיקר את עצם הקרסול, שמעידה על יעילות ומהירות הריצה. הם גילו שעצמות המינים הקדומים היו כמעט זהות לאלו של קרוביהם המודרניים, כלומר גם הם יכלו לרוץ במהירות – אף שהם חיו מיליוני שנים לפני הברדלס האמריקאי.

החוקרים מציעים שהמהירות של האנטילוקפרות התפתחה כדי לנדוד בין מקורות מזון. הם גילו שהאזור בו הן חיות השתנה מיער לערבות עשב, ובהן רק “איים” בודדים של חורשות. למרות זאת, האנטילוקפרות לא עברו לאכול עשב אלא דבקו בתפריט של שיחים ועצים. ייתכן שהריצה אפשרה להן לעבור במהירות ויעילות בין החורשות. למאמר (באנגלית).

יונת אשחר

נשים מעדיפות ניאנדרטלים?

לפני עשרות ומאות אלפי שנים, אנשים מהאוכלוסייה של אבות אבותינו, שמכונה “בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית”, פגשו בניאנדרטלים והתרבו איתם. גם היום, רוב אוכלוסיית העולם נושאת מעט DNA מאותם ניאנדרטלים. אלא שה-DNA הזה נעדר כמעט לחלוטין מכרומוזום X. למה?

ייתכן שזה קשור לכך שהאם מעבירה לכל ילדיה כרומוזום X, והאב מעביר כרומוזום X רק לבנותיו, ו-Y לבניו. כאשר זכר ניאנדרטל מעמיד צאצאים עם נקבה מודרנית, היא מעבירה פי 2 כרומוזומי X לדור הבא בהשוואה אליו. אם כך היה ברוב המקרים שבהם התרבו ניאנדרטלים עם אבות אבותינו – אב ניאנדרטל, אם מודרנית – זה יכול להסביר את המצב שאנחנו רואים כיום.

כדי לבדוק זאת, חוקרים בחנו מאובנים של ניאנדרטלים שהכילו מעט DNA של בני אדם מודרניים. הם גילו שלניאנדרטלים היה 62% יותר DNA של אדם מודרני בכרומוזומי X, בהשוואה לכרומוזומים האחרים שלהם, תוצאה שמתאימה להשערה. “כשניאנדרטלים ואנשים מודרניים התרבו, הייתה העדפה לזכרים ניאנדרטליים ולנקבות האדם המודרני, ולא להפך”, סיכם אחד החוקרים. לכתבה באתר.

יונת אשחר