המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 28/08/2026

השבוע גילינו מה קורה לפילים שחיו בשבי והושבו לטבע; למדנו שחלבון שקיים בצפרדעי שור יכול לשמש לטיפול בהרעלת סקסיטוקסין; שמענו על חלבון שעוקב אחרי השינה ושמענו על העצמות שהתגלו בטוויאן לפיהן האדם הדניסובי היה ממש גבוה.

פילים שבים לטבע

למחקר

קרן אור

במזג אוויר חם ושמשי, אצות חד-תאיות מתרבות במהירות וצובעות גופי מים רחבים, מלוחים ומתוקים, בגוון ירקרק. חלקן מייצרות את הרעלן סקסיטוקסין (STX), שמצטבר במים והשפעתו קטלנית דיה כדי להיחשב נשק כימי. לאדם הוא מגיע בעיקר דרך יצורי ים כמו צדפות, שצרכו את הרעלן ובעל כורחם הגיעו לצלחת שלנו. כשהרעלן מגיע לגוף הוא חוסם תעלות נתרן במערכת העצבים, ועלול לגרום לשיתוק ולמוות.

אך יש בעלי חיים, ובהם צפרדעי שור, שמייצרים חלבון בשם סקסיפילין הפועל כספוג שמנטרל את הרעלן, ומונע ממנו לפגוע במערכת העצבים. במחקר חדש חוקרים בחנו את יעילותו של החלבון הצפרדעי. עכברים לא מוגנים שנחשפו לרעלן מתו תוך כמה דקות; לעומת זאת, 90-83 אחוז מאלה שקיבלו את החלבון המגן – דקה לפני או דקה אחרי הרעלן – שרדו. בנוסף, החלבון מנע מהרעלן לחסום תעלות נתרן של תאי אדם. החוקרים מסכמים כי בעולם מתחמם, בו שכיחותן של פריחות אצות מזיקות עולה, מוטב להזדרז ולפתח טיפול לרעלן עבור בני אדם, והחלבון הצפרדעי מסתמן כמועמד מבטיח.

האנזים protein kinase A (או PKA) מוסיף קבוצת זרחן לחלבונים ובכך מניע סדרת תגובות בתא. במחקר חדש התגלה כי כמות החלבונים המזורחנים (שנקשרה אליהם קבוצת זרחן) על ידי PKA קשורה לבקרה על מחזורי שינה וערות של עכברים. בזמן ערות, PKA פעיל ונמדדה רמה גבוהה של חלבונים מזורחנים. בזמן שהעכברים ישנו רמת הזרחון ירדה בהדרגה. כשהשינה הופרעה והעכברים התעוררו לזמן קצר, נרשמה עלייה חדה בזרחון. כשהחוקרים יצרו אצל העכברים מחסור ממושך בשינה ואז אפשרו להם לישון, הירידה ברמות הזרחון הייתה גדולה יותר בהשוואה לשינה רגילה. כלומר האנזים אינו פועל כ”טיימר שינה” פשוט, אלא פעילותו בזמן השינה משתנה בהתאם לחוסר השינה שהצטבר לפני כן. מכיוון שהחלבון קיים גם בבני אדם, מדד זה עשוי לסייע בעתיד להבין ולטפל בהפרעות שינה. עם זאת, המדידות בוצעו באמצעים פולשניים, ויש לזכור שבקרה על שינה וערות היא תהליך מורכב שמערב חלבונים והורמונים רבים בנוסף ל-PKA. בנוסף, המאמר טרם עבר ביקורת עמיתים, ולכן יש להתייחס לממצאים בזהירות.

הדניסובים, קרובי משפחה קדומים שלנו שהיו קרובים מאוד לניאנדרטלים, חיו באסיה עד לפני כמה עשרות אלפי שנים. עד היום נמצאו מעט מאובנים שלהם, ולכן קשה היה להעריך כיצד נראו. במחקר חדש, שטרם עבר ביקורת עמיתים, בחנו חוקרים עצם ירך ועצם שוקה שנמצאו ליד טייוואן. ניתוח חלבונים אישר שהעצמות שייכות לדניסובים, והערכת ממדיהן העלתה כי בעל עצם הירך היה בגובה של כ־180 ס”מ ובמשקל של כ־83 ק”ג, ואילו בעל עצם השוקה הגיע לכ־190 ס”מ וכ־91 ק”ג. מדובר בממדים גדולים במיוחד ביחס לבני אדם קדומים אחרים באזור, ואף לרוב האוכלוסיות המודרניות. הממצא מפתיע גם משום שטייוואן נמצאת באזור חם, שבו בדרך כלל צפויים מבני גוף קטנים וקלים יותר מאלו שמתפתחים באזורים קרים. החוקרים משערים שתזונה עשירה בבשר וציד של בעלי חיים גדולים תרמו להתפתחות גוף גדול וחזק, אך בשלב זה מדובר בהשערה בלבד.