מהנשמדע 25/09/2026

מה חדש? 

השבוע למדנו איך יונים מנווטות בזמן שמעונן ונעזרות לשם כך בחלקיקי ברזל בכבד; גילינו שהחילזון חום השפה מייצר חמישה סוגי ריר ממתכון בסיסי אחד ושמענו על בטון חזק במיוחד עם מרכיב מפתיע

המצפן שבכבד

איך יוני דואר מוצאות את הדרך הביתה גם כשהשמש מוסתרת מאחורי העננים? מחקר חדש מציע תשובה מפתיעה: ייתכן שהמצפן שלהן נמצא דווקא בכבד. חוקרים גילו כי מקרופאגים, תאים של מערכת החיסון שאוגרים חלקיקי ברזל, מרוכזים בכבד של היונים. כאשר החוקרים הפחיתו את מספר התאים הללו בטיפול תרופתי, היונים איבדו את יכולת הניווט שלהן, אם כי רק בימים מעוננים, כאשר השמש הוסתרה. הממצאים מצביעים על כך שתאי מערכת החיסון עשויים להשתתף בחישה של השדה המגנטי של כדור הארץ, לצד מנגנונים אחרים שהוצעו בעבר. עם זאת, עדיין לא ברור כיצד בדיוק תאי מערכת החיסון קולטים את המידע המגנטי ומעבירים אותו למוח. ייתכן שיתברר כי המנגנון הזה, או מנגנונים דומים לו, נפוצים גם אצל בעלי חיים נוספים.

לכתבה המלאה: https://bit.ly/4xBivxC

מאיה סער 

ריר לכל מטרה

הריר שמשאיר אחריו החילזון אולי נראה לנו כמו סתם שובל דביק, אבל מחקר חדש מראה שמדובר בחומר ביולוגי מורכב בהרבה מכפי שנדמה. חוקרים בדקו את המנגנון שבו החילזון חום השפה מייצר חמישה סוגי ריר: ריר חלקלק לתנועה, ריר דביק להיצמדות למשטחים, ריר צהוב ודביק להגנה, ריר דמוי קצף כנגד טורפים קטנים וריר מינרלי קשיח, האוטם את פתח הקונכייה בזמן שהחילזון שרוי בתרדמה. 

הסוד לחומרים השונים הללו טמון ב”מתכון” משתנה: אותם רכיבים בסיסיים מופיעים בכל סוגי הריר, אך כמויותיהם שונות. שניים מהרכיבים האלה הם קולגן VI, חלבון שיוצר מעין רשת תמיכה, וסידן פחמתי אמורפי, צורה לא גבישית של סידן פחמתי. היחסים בין החלבונים והסידן משתנים מסוג ריר אחד לאחר, ומעניקים להם תכונות שונות.

הממצאים מראים שריר החילזון אינו חומר אחיד, אלא מערכת חומרים גמישה ומתכווננת. הבנת המנגנון הזה עשויה לספק השראה לפיתוח חומרים בני קיימא בעלי תכונות מותאמות לצרכים שונים, ולשימושים רפואיים כמו ריפוי פצעים. 

לכתבה המלאה: https://bit.ly/4yahgGF

ענת קציר

צואה של אחד – בטון של אחר

חוקרים מהודו ומארה”ב פיתחו בטון שבו חלק מהצמנט הוחלף בפחם ביולוגי (ביוצ’אר) המופק מבוצת שפכים שמקורה בהפרשות אדם. כדי לייצר אותו מייבשים ומחממים את הבוצה בסביבה דלת חמצן בטמפרטורה של 450-350 מעלות צלזיוס, וטוחנים את התוצר לאבקה. כשהחליפו עשירית מכמות הצמנט בבטון ושמו במקומו את האבקה, אחרי שלושה חודשי התקשות חלה  עלייה של 21 אחוז בחוזק הבטון ללחיצה ו-42 אחוז בחוזק הכפיפה, לעומת בטון רגיל. 

השיפור מיוחס לשלושה מנגנונים: הביוצ’אר הנקבובי סופג מים ומשחרר אותם בהדרגה בזמן התקשות הבטון, הסיליקה שבו מגיבה עם סידן הידרוקסיד שנוצר בזמן שהצמנט מתקשה ותורמת לחוזק, וחלקיקי הביוצ’אר הדקים ממלאים חללים ומשפרים את צפיפות הבטון. לעומת זאת, כשמחליפים 15 אחוז ממשקל הצמנט המבנה המיקרוסקופי דווקא נחלש.

השיטה עשויה לסייע גם לניצול בוצת שפכים ולצמצום השימוש בצמנט, שייצורו אחראי לפליטת פחמן דו-חמצני רב. עם זאת, המחקר נערך בתנאי מעבדה ותוצריו טרם נבדקו בתנאי סביבה מגוונים, כמו מחזורי קפיאה והפשרה, מליחות גבוהה ותנודות טמפרטורה קיצוניות.

למאמר: https://bit.ly/4ySq1VR

דניאל חייקלסון