המחקרים החדשים ביותר: מהנשמדע 13/3/2026

מה חדש? 

השבוע למדנו איך מקררות דבורי הבומבוס את גופן, גילינו איך הצליחו מדענים לגדל חומוס באדמה המדמה את אדמת הירח, התברר לנו שגם אפרוחים בני יומם מזהים את הצורות בובה וקיקי, למדנו מה קובע אם העכבר האפריקני המפוספס יהיה אב מסור ואיך נראו הפנים של אחת מקרובות משפחתנו הקדומות ביותר

הרוח שמתחת לכנפיים 

תעופה זו עבודה קשה, וגם מחממת מאוד. אז איך הדבורים מצליחות לקרר את עצמן? מחקר חדש בחן איך זרמי אוויר שמחוללות כנפיהן של דבורי בומבוס מהמין Bombus impatiens משפיעים על מאזן החום שלהן.

חרקים רבים מאבדים חום בתהליך של הסעה, שבו חום גופן נפלט לאוויר תוך כדי תנועה, אבל הרבה פחות ידוע על תרומת הרוח שהם יוצרים בעצמם על ידי תנועת כנפיהם. החוקרים מדדו את זרימת האוויר סביב דבורים בזמן שהן מרחפות, ומצאו שהן מחוללות זרם אוויר אנכי כלפי מטה שמהירותו עד מטר לשנייה. ככל שמהירות קצה הכנף גבוהה יותר והדבורה גדולה יותר, הזרם יהיה חזק יותר והקירור יעיל יותר.

שילוב הנתונים במודל מאזן חום הראה שזרימת האוויר שנוצרת מתנועות כנפי הדבורה מורידה משמעותית את טמפרטורת גופה. בלי המנגנון הזה, גופן של דבורים בהדמיה התלהט בתוך זמן קצר. כך שתנועת הכנפיים לא רק מחממת את גופם של חרקים מעופפים, אלא שותפה גם לאיבוד החום. זו תובנה חשובה להבנת יכולת ההישרדות של מאביקים בעולם מתחמם. למאמר (באנגלית).

מאיה סער

לגדל חומוס באדמת הירח

חוקרים מטקסס הצליחו לגדל צמחי חומוס בעפר שמדמה אדמת ירח, והוכן לפי הרכב הרֶגוֹלִית שנאסף במשימות של תוכנית אפולו. הם הוסיפו לאדמה קומפוסט שייצרו תולעים מפסולת כמו שאריות כותנה ונייר.

כמו כן הם ציפו את הזרעים בפטריות מיקוריזה שמסייעות לצמחים, בעיקר קטניות, לקבע חנקן ומפחיתות קליטה של מתכות רעילות מהקרקע.

החוקרים גילו כי בתערובת של 75% אדמת ירח ו-25% קומפוסט הצמחים שגשגו, אך בריכוזים גבוהים יותר של אדמת ירח הם החלו להראות סימני עקה. הם קצרו את גרגירי החומוס, אך עדיין לא בדקו את טעמם, את הרכבם התזונתי ואת בטיחותם – לוודא שאינם מכילים מתכות רעילות.

קטניות עשויות להיות מקור מזון טוב לאסטרונאוטים בזכות ערכיהן התזונתיים וקלות גידולן. חוקרים ישראלים הראו במשימת “רקיע” ב-2022 כי צמחי חומוס יכולים לנבוט בתנאי מיקרו-כבידה בתחנת החלל הבינלאומית. להרחבה על המחקר. הניסוי הישראלי לגידול חומוס בחלל.

איתי נבו

הסתכלו על הצורות בתמונה: איזו מהן היא קִיקִי, ואיזו בּוּבָּה?

כ-90% מהאנשים, מתרבויות שונות ודוברי שפות שונות, עונים שהצורה העגולה היא בובה, והמחודדת – קיקי. אפילו תינוקות שעוד לא מדברים עושים את הקישור הזה. האם יש מנגנון מוחי שמחבר בין צורה עגלגלה לצלילים “עגולים”?

כדי לבדוק זאת, חוקרים בחנו את האפקט אצל בעלי חיים שונים מאוד מאיתנו: אפרוחי תרנגולת. הם לקחו אפרוחים בני שלושה ימים ולימדו אותם למצוא אוכל מאחורי קרטון. אחר כך הציבו בפניהם שני קרטונים, אחד עם ציור של “בובה” והשני של “קיקי”, והשמיעו ברמקול שוב ושוב את אחד השמות. האפרוחים נטו יותר ללכת לכיוון הצורה המעוגלת כששמעו את השם “בובה”, ולהפך.

בניסוי נוסף נבחנו אפרוחים בני פחות מיממה. החוקרים בדקו ליד איזו צורה הם יעמדו כשהם שומעים את השם “בובה” או “קיקי”, ומצאו שוב העדפה ברורה, דומה לזו של בני האדם. החוקרים סבורים שהממצאים מעידים על קשר מולד בין הצלילים שאנחנו שומעים למה שאנחנו רואים. ייתכן, הם אומרים, שבני האדם בנו על הקשר הזה כשפיתחו את השפה. לכתבה המלאה.

יונת אשחר

חלבון האב המפנק

עכברים אפריקנים מפוספסים הם מכרסמים קטנים החיים לרוב בקבוצות שבהן חלק מהזכרים שותפים לטיפול בצאצאים, ואחרים תוקפניים כלפיהם. מחקר חדש חושף גורמים סביבתיים וחברתיים שקובעים אם זכר יהיה אב מסור.

החוקרים גידלו עכברים זכרים בבידוד או בקבוצה ולאחר מכן בחנו את יחסם לגורים. אף זכר שגדל בבידוד לא נהג בתוקפנות, ורובם טיפלו בגורים, ליקקו וחיממו אותם, בעוד 29 אחוז מהזכרים שגדלו בקבוצות צפופות היו תוקפניים כלפי הגורים. השינוי היה קשור לחלבון אגוטי (Agouti), שקשור גם לצבע הפרווה. ככל שעלתה הכמות שלו באזור במוח שמזוהה עם טיפול הורי, הזכרים היו תוקפניים יותר כלפי הצאצאים. כמות החלבון במוח לא הושפעה מזמינות המזון או מרעב, אלא מצפיפות, מה שעשוי להעיד שכשהאוכלוסייה גדלה המוח מתעדף הישרדות של הפרט על פני השקעה בדור הבא. לא נמצא הבדל ניכר במבנה העצבי של הזכרים המטפלים והתוקפניים באזור הזה. על כן נראה שהתנהגות אבהית מבוססת בעיקר על שינוי הפעילות ברשתות עצביות קיימות, בהתאם לתנאי הסביבה המשתנים. למחקר (באנגלית).

עדי יניב 

הפנים של ליטל פוט

לפני 32 שנה נמצאו במערות סטרקפונטיין בדרום אפריקה כמה עצמות מאובנות קטנות בנות 3.67 מיליון שנה של אוסטרלופיתקוס, קוף אדם קדום מהשושלת שהובילה גם לאדם. בגלל העצמות הקטנות קיבל המאובן את הכינוי “ליטל פוט”, כף רגל קטנה. התברר שהעצמות הן חלק משלד כמעט מושלם של נקבת אוסטרלופיתקוס בוגרת, שלם אף יותר מהשלד של “לוסי”, מאובן מפורסם של אוסטרלופיתקוס שחיה לפני כ-3.2 מיליון שנה.

הגולגולת הכמעט מושלמת של ליטל פוט נפגעה בזמן שהייתה קבורה באדמה, אך כעת, לאחר שנים של עבודה, הצליחו חוקרים לשחזר אותה דיגיטלית ולחשוף לראשונה את פניה.

איך נראו פניה של אחת מקרובותינו הקדומות? הן דומות יותר לפנים של גורילה או אורנגאוטן, מאשר לאלה של אדם או שימפנזה. חלק מתווי הפנים מזכירים את מאובני האוסטרלופיתקים שנמצאו במזרח אפריקה ומתוארכים ליותר ממאה אלף שנה לפני ליטל פוט, יותר מאשר את המינים מדרום אפריקה שהתפתחו מאוחר יותר. לליטל פוט היו עיניים גדולות יחסית למינים אחרים בשושלת שלנו, שיכולות אולי ללמד אותנו על יכולות הראייה ועל ההתנהגות של אוסטרלופיתקים. למחקר (באנגלית). 

נעם לויתן