קורבנות של עושר: הלמורים נעלמים

“בשעה שבני האדם משגשגים, שני שליש מקרובי משפחתנו הפרימטים (קופים וקופי אדם; י”ש) מצויים בסכנת הכחדה – ובתוכם הלמורים, קבוצת החולייתנים המאוימת ביותר בעולם”. כך נפתח מאמר חדש בכתב העת Conservation Letters, שמציג איום חדש שמסכן את אוכלוסיית הלמורים במדגסקר – כניסתם לתפריט של עשירי האי.

למורים חיים בטבע במדגסקר בלבד, ונחשבים לאחת האטרקציות התיירותיות החשובות של האי השוכן ממזרח ליבשת אפריקה. מאז צאתו של הסרט הראשון בסדרת האנימציה המצליחה “מדגסקר” בשנת 2005 הם גם אהובים במיוחד על ילדים בכל רחבי העולם. קיימים יותר ממאה מיני למור, ו-95 אחוז מהם מוגדרים בסכנת הכחדה. כדי להגן עליהם נחקק בשנת 1960 חוק שאוסר לצוד באי למורים ובעל חיים מוגנים נוספים. למרות זאת, באזורים כפריים עניים הגובלים בשמורות הטבע של מדגסקר יש תושבים שצדים למורים למאכל, פשוט כדי לא למות מרעב. איום נוסף על אוכלוסיית הלמורים הוא צמצום שטחי המחיה, לצד שינויים סביבתיים הכרוכים בהתפתחות יישובים ותשתיות.

עשירי עירך קודמים

האיומים האלה על הלמורים מוכרים כבר שנים ארוכות ונעשים צעדים להתמודד איתם. אך לאחרונה הופיע איום נוסף, בדמות ציד למורים למאכל בערים הגדולות. מדובר באופנה חדשה, שבה עשירי האי מזמינים למור כמנה מפוארת בסעודות חגיגיות. התופעה הבלתי חוקית הזאת מתרחשת בצללים ומאיימת על אוכלוסיית הלמורים מעוד כיוון.

החוקרים לקחו על עצמם להעריך את ממדי הסחר בלמורים באי. הם ראיינו לשם כך 2,600 ציידים, סוחרים, עובדי מסעדות ולקוחות. על סמך השיחות הללו הם גם ניסו לפענח מהם המינים המועדפים על הציידים ומדוע לקוחות מסתכנים וצורכים בשר למורים.

הנשאלים במחקר הגיעו מ-17 ערים באי האקזוטי. בשש מהן תועד סחר בבשר למורים. ממצאי הבדיקה העלו שמדי שנה מוגשים במסעדות האי כ-750 למורים. המספר הזה לבדו לא נשמע מדאיג מאוד, עד שמגלים שרק 5.5 אחוזים מהסחר בלמורים מגיע בסופו של דבר למסעדות. כלומר כמות הלמורים שניצודים ונמכרים ישירות לצרכנים גבוהה בערך פי עשרים. על כן אפשר להעריך שהיקף ציד הלמורים לצריכה עירונית מגיע לכ-13 אלף פרטים בשנה. לחישוב הזה, מבהירים החוקרים, צריך להוסיף את הלמורים שהציידים אוכלים בעצמם, וכך גם בכל שאר שלבי שרשרת האספקה, כך שמדובר בהערכת חסר.

שינוי חוקי ותרבותי

מתשובות המרואיינים עולה עוד כי צרכני בשר הלמור אוהבים את טעמו, רואים בו מאכל בריא ומזין ואף מייחסים לו סגולות כמו אריכות ימים ושמירה על גוף צעיר. צריכתו באזורים עירוניים הפכה לסמל סטטוס של מעמד גבוה, שכן המנות עולות הרבה ונחשבות מותרות יוקרתיות.

נקודת התורפה של התעשייה הקטלנית הזאת עשויה להיות ספקי הבשר. לעומת אהדת הצרכנים לבשר הלמור, המשאל מעלה שכל הספקים, בלי יוצא מן הכלל, הביעו אי-שביעות רצון מתחום עיסוקם והיו שמחים לפתוח בקריירה חדשה. רבים מהם טענו שהם נכנסו לתחום במחשבה שיעסקו בו כעבודה זמנית בלבד, לצורכי פרנסה, אך מצאו את עצמם ממשיכים בכך שנים. לשם השוואה, כמחצית מהלקוחות אמרו שימשיכו לצרוך בשר למורים באותו קצב אם רק יוכלו.

האכיפה עצמה מסובכת במיוחד מאחר שרוב הצריכה היא ביתית ולכן דורשת זמן אספקה קצר מאוד בלי צורך באמצעי קירור ואחסנה. בנוסף, הביקוש גבוה והבשר נמכר ביוקר, במחירים שמעודדים את המשך הציד. ומכיוון שמדובר בפעולה בלתי חוקית, מרבית הצריכה נעשית בבתים פרטיים, הרחק מעיני הרשויות.

כדי לגבור על המכשולים הללו, החוקרים מציעים שורה של צעדים שנועדו להתמודד עם כל השלבים בשרשרת ההרסנית. כדי לצמצם את הציד הם מציעים לרשויות להשקיע מצד אחד באכיפה יעילה של חוקי הרישוי על כלי נשק ותחמושת, ובמקביל לפעול כדי ליצור עבור הציידים מקורות הכנסה חלופיים שיאפשרו להם לממש את סלידתם ממקור הפרנסה העכשווי שלהם. רגולציה מוגברת על מסעדות ועל בטיחות המזון שמוגש בהן אמורה לטפל גם בחוליה הזאת, ובקשר ללקוחות הם מציעים להפעיל קמפיין הסברה להפחתת הביקוש לבשר למורים. החוקרים מדגישים שאין פתרון קל ופשוט. בשונה מציד הלמורים בכפרים, שנועד להישרדות, כאן מדובר בתחום מסחר יוקרתי שנובע מביקוש גבוה, ולכן נחוצה אסטרטגיה רב-מערכתית.

אוכלוסיית הלמורים במדגסקר נמצאת בשלב קריטי להמשך קיומה. רק פעולות שימור יזומות ומיידיות יוכלו לעצור את ההידרדרות. מחקרים כאלה חיוניים לחשיפת דפוסים סמויים של פגיעה ולתרגום ידע לפעולה. לדברי שר הגנת הסביבה לשעבר של מדגסקר, מקס אנדונירינה פונטיין (Fontaine), הרשויות לא היו מודעות עד כה להיקף התופעה המשתקף מהמחקר. “הופתענו מאוד, הנושא לא עלה עד כה”.

כשמין בסכנת הכחדה הופך למעדן מותרות על שולחנם של מעטים, המאבק לשימורו מחייב התמודדות עם הביקוש עצמו. שילוב של הסברה ממוקדת לצרכנים, אכיפה ויצירת חלופות פרנסה לציידים וסוחרים יכולות לצמצם את התופעה ולהגן על עתידם של הלמורים.