דרוש כפר כדי לגדל לווייתן

לפני כשנתיים, ביולי 2023, כמה חוקרים שטו בסירה לחופי האי הקריבי דומיניקה וקלטו את קולותיהם של לווייתני ראשתן (Physeter macrocephalus, נקראים גם לוויתני זרע). החוקרים השתייכו לפרויקט CETI, שמטרתו לפענח את השפה של הראשתנים, וכשעקבו אחר הקולות הגיעו לקבוצה שהם מכירים היטב. היא נחקרת כבר מ-2005, וכוללת שש נקבות בוגרות ועוד מספר צעירים בגילים שונים. הם משתייכים לשתי משפחות שונות, שלרוב שוחות בנפרד זו מזו. החוקרים יכולים לזהות כל אחד מהפרטים, לפי צלקות וסימנים ייחודיים על פניהם וסנפיריהם. 

באותו יום ביולי התרחש משהו מיוחד, שבני אדם ראו רק פעמים ספורות לפני כן, ומעולם לא תועד באופן מדעי: המלטה של גור לווייתן ראשתן. במחקר חדש הם מפרטים את התצפיות, שערכו מהאוויר בעזרת שני כטב”מים. הסרטונים הראו שההמלטה היא אירוע שבו השתתפו כמעט כל בני הקבוצה, גם אלו שאינם קרובי משפחתה של האם. הם הקיפו את האם והוולד, תמכו בגור ועזרו לו להישאר סמוך לפני המים כך שיוכל לנשום. 

מתיעוד חזותי למדע מדיד

“אני חלק מפרויקט CETI בשלוש השנים האחרונות” אמר למכון דוידסון ד”ר עלאא מעלוף, חבר סגל בכיר בחוג למדעי המחשב באוניברסיטת חיפה ועמית מחקר ב-MIT, שהיה אחד ממובילי המחקר. “הכול התחיל במהלך הפוסט־דוקטורט שלי ב־MIT, כשהמארחת שלי, פרופ׳ דניאלה רוס, אמרה לי: ‘עלאא, אנחנו רוצים לפענח את השפה וההתנהגות של לווייתני ראשתן’. התגובה הראשונה שלי הייתה משהו כמו: ‘חח, כן, ברור’.”

“זה נשמע שאפתני בצורה קיצונית. אבל ככל שלמדתי יותר על הפרויקט, על החזון שלו, מפת הדרכים שלו, הכלים שלו, והאנשים יוצאי הדופן שמובילים אותו, כך הבנתי שלא מדובר רק ברעיון נועז, אלא במאמץ מדעי טרנספורמטיבי של ממש. מאז, ההבטחה הזאת הפכה בהדרגה להתקדמות אמיתית. המדע של פרויקט CETI התקדם בצורה עצומה, וכבר הניב תגליות חדשות רבות, מערכות חדשות וכלים חדשים שמקדמים את התחום”.

הכלים הללו כוללים שיטות של למידת מכונה, ששימשו לניתוח הסרטונים שצילמו הכטב”מים. ד”ר מעלוף הסביר שרשת הנוירונים שפיתחו איפשרה זיהוי של הלווייתנים ואז מעקב אחריהם לאורך הסרטון, גם כאשר הסביבה הימית ובוהק השמש הפכו את המעקב למאתגר במיוחד. “בנוסף השתמשנו בשיטות של ראייה ממוחשבת כדי לזהות את הראש ואת הזנב של כל לווייתן, וכך להסיק את כיוון גופו”, אמר. “צינור למידת המכונה הזה הפך תיעוד חזותי מרהיב למדע מדיד. הוא הפיק מידע עשיר, פריים אחר פריים: ידענו היכן נמצאים הלווייתנים, עקבנו אחריהם לאורך כל הסרטון, וזיהינו גם את כיוונם”.

הדבר הראשון שראו החוקרים הוא את הקבוצה כולה שוחה קרוב לפני השטח – מראה נדיר למדי, כי לרוב שתי המשפחות יוצאות לצוד בנפרד. עברה יותר משעה עד שההמלטה עצמה החלה, כשסנפיר הזנב של הגור יצא החוצה. לווייתנים ודולפינים נולדים ב”לידת עכוז”, זנב תחילה וראש בסוף. ההמלטה כולה נמשכה 34 דקות, שבמהלכן נקבות בוגרות מהקבוצה שחו קרוב לאם, ראשיהן פונים אליה. 

מרגע שהוולד יצא כולו מהרחם, הקבוצה נכנסה לפעולה: פרטים שונים הרימו את הגור לפני הים ולתמוך בו כך שלא ישקע, ועשו זאת במשך שעה לפחות. הלווייתנים שיתפו פעולה זה עם זה כדי לעזור לגור: כמעט תמיד לפחות שניים מהם נמצאו במגע איתו, והם התחלפו ביניהם. 

“זו ההצצה המפורטת ביותר שהייתה לנו אי פעם אל אחד מהרגעים החשובים ביותר בחייו של לווייתן”, אמר בהודעה לעיתונות שיין גרו (Gero), אחד החוקרים החתומים על המאמר, שהיה גם זה שזיהה את הלווייתנים השונים בסרטונים. “היות שהקבוצה הזו נחקרת כבר עשורים, יכולנו לראות מה הסבתא עושה, איך האחות הגדולה מגיבה, ואיך כל אחד עוזר לאמא ולוולד. כך אפשר למקם את ההמלטה הנדירה הזו בתוך הקשר חברתי והתנהגותי רחב”.

החוקרים סימנו את “קבוצת התמיכה העיקרית”, שהייתה מורכבת מארבע נקבות. הראשונה היא כמובן האם, שנקראת ראונדר (Rounder), והייתה זו שהחזיקה את הגור על פני המים יותר זמן מכל אחד אחר. האחרות הן אורורה (Aurora), אחותה הצעירה של ראונדר, אריאל (Ariel), לווייתנה צעירה מהמשפחה השנייה שעדיין לא הגיעה לבגרות, ואטווד (Atwood), אחת הלווייתניות הזקנות ביותר בקבוצה. כל הארבע יחד תמכו בגור במשך 96 אחוזים מזמן התצפית. 

גם שאר חברי הקבוצה נשארו בסמוך לאם לאחר ההמלטה, והציעו תמיכה ברגעים המעטים שבהם הקבוצה המרכזית לא נתנה מענה מספק. “לפי הניתוח שלנו, כל הלווייתנים בקבוצה השתתפו בלידה, והם התחלפו בתמיכה בלווייתן שנולד. חשוב מכך, כל אחד מהלווייתנים שימש בשלב מסוים כתומך העיקרי”, אמר ד”ר מעלוף. הוא הדגיש שהתמיכה חצתה קווים של קרבה משפחתית. “קבוצות שבדרך כלל נפרדות יותר זו מזו פעלו יחד בזמן הלידה, דבר המצביע על כך שחברת הראשתנים נשענת על יותר מאשר רק קשרי משפחה קרובים. נוסף על כך, היקף שיתוף הפעולה מצביע על רמה גבוהה של תחכום חברתי וקוגניטיבי”.

מדברים ומתאמים

לווייתני ראשתן הם יצורים חברתיים: הם שוחים וצדים יחד בקבוצות שיכולות, כפי שראינו, לכלול יותר ממשפחה אחת. לרוב הקבוצות מורכבות מכמה נקבות וגוריהן, ולעיתים הגורים של בנותיהן, בעוד הזכרים חיים לבד או ב”קבוצת רווקים” נפרדת. הם מתקשרים ביניהם בעזרת רצפים של קליקים מהירים שנקראים קודות – בכל קודה יש שלושה-ארבעה קליקים. לאוכלוסיות שונות של ראשתנים יש “דיאלקטים” שונים, כלומר הם משתמשים בקודות שונות, ויש חוקרים שסבורים שהקולות האלו מרכיבים משהו דומה לשפה אנושית: זו השפה שפרויקט CETI נועד לפענח.

בזמן ההמלטה, לפניה וכשלוש שעות אחריה הקליטו החוקרים יותר מ-5,700 קודות שהשמיעו הלווייתנים. הם ניתחו את הקודות ופרסמו את הממצאים במאמר נוסף. 

הממצא הראשון היה שמיד לפני וממש אחרי ההמלטה, הלווייתנים “דיברו הרבה”. “הקודות הופקו בצפיפות גבוהה יותר”, הסביר ד”ר מעלוף, והסגנון שלהן היה שונה מהרגיל. בנוסף, בעת ההמלטה עצמה הראשתנים הרבו להשמיע קודות ארוכות, ולאחריה חזרו לקודות קצרות יותר.  

הלווייתנים חזרו שוב ושוב על שתי קודות שהחוקרים מכירים, ומשמשות לזיהוי – הראשונה לזיהוי של הקבוצה המסוימת הזו, והשנייה של השבט הגדול יותר שאליו הקבוצה משתייכת. החוקרים סבורים שהחזרות על הקודות האלו שימשו את הלווייתנים למתן תמיכה ולחיזוק הקשר ביניהם, כמזכירים זה לזה שהם חברים. 

זמן קצר לאחר ההמלטה הגיעו לאזור נתבים קטני סנפיר (Globicephala macrorhynchus), יונקים ממשפחת הדולפיניים, שעלולים להוות סכנה לרך הנולד. כשהם התקרבו לקבוצת הראשתנים, הלווייתנים שוב שינו את סגנון ה”דיבור” שלהם באופן דומה לזה שנשמע בזמן ההמלטה. תוך כדי כך הם התקרבו עוד יותר זה אל זה, מיקמו את עצמם בין הנתבים לבין הגור, פתחו את פיהם ואיימו על הנתבים, וכאשר הנתבים התקרבו יותר מדי הרימו את הגור והרחיקו אותו מהם. 

החוקרים משערים שהשינוי בקודות, גם בזמן ההמלטה וגם במפגש עם הנתבים, אולי עזר לראשתנים לארגן תגובה מתואמת של הקבוצה כולה. “לווייתנים מענפים משפחתיים שונים שיתפו פעולה במהלך הלידה באופן מתואם מאוד”, העיר ד”ר מעלוף. “בדיוק אחרי הלידה, הלווייתנים התחלפו בתמיכה ביילוד. מעבר לכך, גם זוגות וקבוצות קטנות אף נראו כמתאמים ביניהם את התמיכה בו”.

טיפול משותף

“בעיניי, המסר של העבודה רחב יותר מכפי שנדמה במבט ראשון”, אמר ד”ר מעלוף. “הלידה לא רק חשפה כיצד לווייתנים מטפלים ביילוד, אלא גילתה משהו עמוק על האופן שבו חברה שלמה מחזיקה את עצמה יחד. לידה היא אחד הרגעים הפגיעים ביותר בחיים, ולכן היא יכולה ללמד אותנו לשם מה באמת נועדו קשרים חברתיים”.

כבר לפני עשרות שנים שיערו חוקרים שהחברתיות של הראשתנים התפתחה בראש ובראשונה כאמצעי להגן על הגורים הפגיעים. השערת “הטיפול המשותף”, כפי שהיא מכונה, נשמעת הגיונית אך אין הרבה ראיות שתומכות בה, בעיקר מכיוון שנדיר מאוד לראות המלטה של גור, או גורים צעירים מאוד לאחר ההמלטה. 

המחקר החדש מספק לראשונה תיעוד של פעילות הקבוצה בזמן ולאחר המלטה, והממצאים שלו תומכים בהשערה. קודם כול, הוא מראה שהגור אכן זקוק לעזרה כדי להישאר על פני המים ולא יכול פשוט לצוף בכוחות עצמו, כפי שחוקרים חשבו אך לא ידעו בוודאות. בנוסף, הוא מראה שפרטים רבים מהקבוצה דואגים לגור ומטפלים בו, גם אם הם לא קרובי משפחה, ועושים זאת בשיתוף פעולה, כשהם פועלים בתורות. בהתאם לביטוי באנגלית, “דרוש כפר כדי לגדל ילד”, גם אצל הראשתנים, כך נראה, טיפול בילדים הוא משימה של הקבוצה כולה. 

“אחת הסיבות המרכזיות להצלחת הפרויקט הייתה האופי הבין־תחומי יוצא הדופן שלו, ששילב בין למידת מכונה, מדעי הרשתות וביולוגיה”, סיכם ד”ר מעלוף. “דווקא החיבור בין התחומים השונים הוא שאפשר לנו להתמודד עם בעיה מורכבת כל כך, ולחשוף תובנות שלא היו מתאפשרות מתוך תחום אחד בלבד”.