בני האדם שינו את המקור

מה קורה לבעלי החיים כשבני האדם מגיעים לאזור חדש ובונים בו ערים וכפרים? במקרים רבים, הם נדחקים מהיישובים ומהאדמות החקלאיות, ומאבדים חלק ניכר משטחי המחיה שלהם – דבר שעלול להוביל להיעלמותם.

אבל יש גם בעלי חיים שמשגשגים לצד בני האדם, וחיים בעיר עצמה או בשוליה. כשאנחנו חושבים על טבע עירוני שכזה, אנחנו מעלים בדמיוננו, לרוב, בעלי חיים כמו חולדות, יונים, ואולי גם דביבונים ותנים. כנראה לא נחשוב על קוליברי כעל מין שגר בעיר, או נהנה ממעשי האדם. אבל לפחות מין אחד של הציפורים הקטנות הללו, קוליברי אנה (Calypte anna), הגדיל מאוד את אוכלוסייתו ואת תפוצתו כתוצאה ישירה של פעילות אנושית.

עד לפני לא הרבה זמן, שטח המחייה של קוליברי אנה היה מוגבל לחצי האי באחה קליפורניה בצפון מערב מקסיקו, ולחלקה הדרומי של מדינת קליפורניה בארצות הברית. לפני קצת יותר ממאה שנה הציפורים החלו להתפשט צפונה, והיום הן חיות בכל החוף המערבי של ארצות הברית ושל קנדה, עד לחלק הדרום-מזרחי של אלסקה.

“קוליברי אנה הם קצת כמו היונים של ציפורי הקוליברי, כי הם מתפשטים צפונה יחד עם יישובי האדם”, אמר ניקולס אלכסנדר (Alexandre), שחקר את הציפורים הללו באוניברסיטת ברקלי בארצות הברית, בריאיון לגרדיאן.

במחקר שהתפרסם לאחרונה, אלכסנדר ועמיתיו מראים שהגורם שהתחיל את ההגירה צפונה, ואת גידול האוכלוסייה של הקוליברי, היה נטיעה של עצי נוי בידי האדם, שסיפקו לציפורים צוף – המאכל העיקרי והכמעט יחיד שלהם. מהמחצית השנייה של המאה ה-19 נשתלו בכל רחבי קליפורניה אקליפטוסים רבים, עצים שפורחים גם בחורף וידועים כמקור צוף עבור ציפורים אוסטרליות שונות במולדתם. בארצות הברית, הם איפשרו לקוליברי להרחיק מעבר לאזורי המחיה ההיסטוריים שלהם.

אבל זה לא הכל. דבר נוסף שתרם להתפשטותם של הציפורים הקטנות הוא מתקני האכלה, שהחלו להיות נפוצים במדינה בעיקר במחצית השנייה של המאה ה-20. מתקני ההאכלה הללו, שמלאים במי סוכר, סיפקו לציפורים מזון עשיר במשך כל השנה. והם לא רק שינו והרחיבו את אזור המחיה של הקוליברי: החוקרים הראו שהם גרמו לשינוי בגודל ובצורת המקור שלהם.

לאכול עם כף גדולה יותר

החוקרים השתמשו במגוון מקורות כדי לאסוף את הנתונים שלהם נזקקו. הם נעזרו בסקרים שנתיים שיוזמת אגודת אודובון (Audubon), ארגון להגנה על ציפורים, כדי להעריך את מספרם ותפוצתם של הקוליברי לאורך השנים, ומידע ממפקדי האוכלוסין סיפק להם מידע על מספר בני האדם באזורים השונים באותו זמן. הם חיפשו בעיתונים ישנים פרסומות ואזכורים למשתלות של עצי אקליפטוס ולמתקני האכלה, כדי לבדוק עד כמה הם היו נפוצים. הם גילו שכבר ב-1928 פורסמה בכתב העת נשיונל ג’יאוגרפיק כתבה שהציעה לקוראים לבנות מתקני האכלה דמויי פרחים מבקבוקים, כדי למשוך לביתם ציפורי קוליברי. ב-1947 נרשם הפטנט הראשון למתקן שכזה, ובמהירה התרבו הפרסומות שמציעות לקנות אותם – וככל הנראה התרבו גם המתקנים עצמם, על המרפסות ברחבי החוף המערבי.

בנוסף בחנו החוקרים מאות ציפורי קוליברי שנשמרו במוזיאונים, מאז 1860 ועד 2020, ומדדו את המקורים שלהם. הם גילו שבתוך כמה עשרות שנים, גודל וצורת המקור השתנו: במקומות ובזמנים בהם, לפי העיתונים, הייתה צפיפות גבוהה יותר של מתקני האכלה, המקור של הציפורים היה ארוך יותר ובעל נפח גדול יותר. 

הסיבה לכך, משערים החוקרים, היא שמקור גדול וארוך מאפשר לקוליברי להגיע בקלות למי הסוכר במתקנים ולאכול הרבה מהם בזמן קצר. “תאר לעצמך שיש לך מאגר ענק של צוף שתמיד זמין לך” אמר אלכסנדר. “אתה רוצה להשיג כמה שיותר צוף בכל לגימה, לפני שמישהו יסלק אותך ממתקן ההאכלה. מקור ארוך יותר עם נפח גדול ייתן לך יתרון משמעותי”. 

אלחנדרו ריקו-גבארה (Rico-Guevara), החוקר הבכיר החתום על המאמר, סיכם בתמציתיות בריאיון לכתב העת המדעי Science: “זה כמו לאכול עם כף גדולה יותר”. 

בנוסף מצאו החוקרים שהמקורים של זכרי הקוליברי הפכו למחודדים יותר בקצותיהם – אולי, אומרים החוקרים, כך הם יוכלו לשמש כנשק יעיל יותר במאבקים הטריטוריאליים שלהם. זכרי קוליברי נוהגים להגן על טריטוריה שבה יש מקורות מזון טובים, ומה יכול להיות טוב יותר ממתקן האכלה, עם כמות כמעט בלתי מוגבלת של נוזל מתוק? המאבקים על הגישה למתקנים כאלו, לכן, יכולים להיות אלימים למדי. “כל מי שיש לו מתקן האכלה יודע שקוליברים נלחמים כמו משוגעים”, אמר ריקו-גבארה.

אבולוציה לנגד עיננו

“זו דוגמה ממש מעניינת לצורה בה פעולות של בני האדם משנות את האורגניזמים שמסביבינו”, אמרה פיי רומרו (Romero), אחת החוקרות החתומות על המאמר, בריאיון לרדיו הציבורי האמריקאי, NPR. היא הוסיפה שבמקרה הזה, הציפורים הצליחו להסתגל היטב לנוכחות בני האדם, ולהתאים את עצמם במהירות לתנאים המשתנים, “אבל זה לא אומר שהם ימשיכו להסתגל לשינויים בעתיד, או שאורגניזמים אחרים יצליחו לעשות זאת”. ואכן, בעוד קוליברי אנה נהנים מפעילות האדם, האוכלוסיות של רבים ממיני הקוליברי האחרים, כולל מינים צפון אמריקאיים, נמצאות בירידה.  

“האבולוציה מתרחשת ממש לנגד עיננו”, סיכם ריקו-גבארה. “אנחנו רק צריכים לשים לב”.