אפרוחים ששומעים צורות

פסיכולוגים שואלים את השאלה הזו, ושאלות דומות לה, כבר עשרות שנים – ומקבלים תשובות מאוד דומות. כ-90 אחוזים מהאנשים מקשרים את הצורה העגולה עם הצליל בובה, ואת זו עם הקצוות החדים עם הצליל קיקי. המחקרים הראשונים נעשו במדינות דוברות אנגלית, ולכן חלק מהחוקרים הציעו שהקישור בין המילים לצורות נובע מהכתב הלטיני: האותיות במילה בובה – bouba – הן מעוגלות, בעוד במילה קיקי – kiki – מורכבת מקווים וזוויות. אבל מחקר שנערך עם נבדקים שדוברים 25 שפות שונות, ומשתמשים במערכות כתיב מגוונות, מצא את אותן תוצאות כמעט בכל המקרים.

מחקר אחר הראה שהאפקט הזה קיים אפילו אצל תינוקות שעדיין לא למדו לדבר. התוצאה הזו הובילה חלק מהחוקרים לשער שהקשר בין צלילים מסוימים לצורות מסוימות קיים אצלנו כבר מלידה. האם אנחנו נולדים עם מנגנון מוחי שמקשר בין קיקי לזוויות חדות? ואם כן – האם הוא ייחודי לבני האדם?

בשנים האחרונות היו מחקרים שניסו לבדוק זאת אצל קופי אדם, אבל לא הצליחו לשחזר את האפקט. כעת מתפרסם מחקר חדש, שבו בחנו החוקרים בעל חיים רחוק מאוד מאיתנו מבחינה אבולוציונית: אפרוח של תרנגולת. החוקרים הראו שאפרוחים בני כמה ימים, ואפילו כמה שעות, כבר הגיבו באופן שונה למילים “בובה” ו”קיקי”, וקישרו את הראשונה לצורה העגולה, ואת השנייה לחדה.

נולדו אתמול

למה דווקא אפרוחים? היתרון שלהם, מעבר לעובדה שאפשר להשיג אותם בקלות, הוא שהם בוקעים מהביצה כשהם עצמאיים ומסוגלים ללכת בכוחות עצמם. כך אפשר לבחון אותם ימים או שעות בודדות לאחר שהגיעו לעולם, מבלי שנחשפו כמעט לשום מידע שהיה יכול להשפיע על הביצועים שלהם.

תינוקות בני כמה חודשים אולי לא מסוגלים לדבר, אבל הם לא חסרי ניסיון בכל הנוגע לשפה: הם שמעו את בני משפחתם ואנשים נוספים מדברים אליהם וזה אל זה, ויכול להיות שהחשיפה הזו השפיעה על הדרך בה הם תופסים מילים. גם קופי האדם שנבחנו במחקרים כאלו שמעו דיבור אנושי פעמים רבות. אבל אפרוחים מגיעים ללא כל ניסיון קודם: אם הם מראים יכולת כלשהי, היא בהכרח תהיה יכולת מולדת, ולא נלמדת.

בניסוי הראשון לימדו החוקרים אפרוחים בני שלושה ימים שהם יכולים למצוא אוכל מאחורי קרטון שעליו מצוירת צורה. הצורה בה השתמשו לא הייתה בובה ולא קיקי, אלא צורת ביניים שיש לה גם חלקים מעוגלים וגם חודים. אחר כך הציבו בפניהם שני קרטונים, אחד עם ציור הדמות שנהוג לייחס לה את השם “בובה” והשני של “קיקי”, והשמיעו ברמקול שוב ושוב את אחד השמות. האפרוחים הראו נטייה ברורה ללכת לכיוון הצורה המעוגלת כששמעו את השם “בובה”, ולכיוון הצורה המחודדת כששמעו “קיקי”.

בניסוי השני נבחנו אפרוחים בני פחות מיממה, ללא שום אימון. החוקרים בדקו ליד איזו צורה הם יעמדו כשהם שומעים את השם “בובה” או “קיקי”. במקרה הראשון הם בילו משמעותית יותר זמן ליד הצורה העגולה, ובמקרה השני – ליד המחודדת. בעוד ששמונים אחוזים מהאפרוחים ששמעו “בובה” התקרבו קודם כל לצורה העגולה, 75 אחוז מאלו ששמעו “קיקי” התקרבו בתחילה אל הצורה המחודדת.

מה ייחודי לנו, ומה משותף?

אם כך, נראה שהקשר בין הצליל של “בובה” לצורות מעוגלות, ובין “קיקי” לחדות, קיים לא רק אצל בני אדם אלא גם אצל אפרוחי תרנגולת. “השושלת האבולוציונית שלנו נפרדה מזו של הציפורים לפני 300 מיליון שנה”, העירה אלכסנדרה צ’וויק (Ćwiek), שחקרה את האפקט בשפות שונות ולא הייתה מעורבת במחקר הנוכחי, בראיון לסיינטיפיק אמריקן. “זה בלתי נתפס [שהם מגיבים באופן דומה – י.א.]”.

החוקרים סבורים שהממצאים האלו מעידים על קשר מולד בין החושים השונים שלנו, בין הצלילים שאנחנו שומעים למה שאנחנו רואים. מחקרים קודמים כבר הראו קשרים דומים אבל פשוטים יותר: אנחנו מקשרים בין צליל גבוה לחפצים קטנים וגם חפצים בהירים, בעוד צלילים נמוכים מתקשרים לדברים כבדים וכהים – ואותו קשר נמצא אצל שימפנזים, כלבים ואפילו צבים. הקשר בין הצלילים לצורה מוסיף לכך ממד נוסף, ועכשיו אנחנו יודעים שהוא קיים גם אצל בעלי חיים רחוקים מאיתנו מאוד אבולוציונית, ולא פחות חשוב, בעלי חיים שאין להם כל צורה של שפה. 

בעבר הציעו חוקרים שונים שהקשרים הללו, ובמיוחד האפקט של בובה וקיקי, קשורים למוצא השפה האנושית. ייתכן, אמרו, שהתקשורת הקולית הראשונה התפתחה מצלילים שיש להם משמעות פנימית, כאלו שמתקשרים אצלנו לצורה מסוימת. “אבותינו יכלו להשתמש בקשר בין צלילי הדיבור לתכונות חזותיות כדי ליצור כמה מהמלים המדוברות הראשונות”, שיער מרקוס פרלמן (Perlman), שהשתתף גם הוא במחקרים קודמים על האפקט הזה. “והיום, אלפים רבים של שנים לאחר מכן, העגלגלות שמורגשת במלים אנגליות כמו בלון (baloon) עשויה לא להיות צירוף מקרים בלבד”. 

אבל אם אפרוחים גם עושים את הקישור הזה, האם באמת יכול להיות לו קשר לשפה אנושית? מריה לוקונסול (Loconsole), שהובילה את המחקר, טוענת שכן. “אני לא אומרת שלאפרוחים יש שפה כמו לנו”, הבהירה בראיון לרדיו הציבורי האמריקאי, NPR. היא הסבירה שלדעתה אפרוחים יוצרים קשר אוטומטי בין צורות שונות של תפיסה, בדומה לבני אדם, “ובמין שלנו לקחנו את הקשר הזה וניצלנו אותו לצורך יצירת שפה”.

אם זה נכון, נראה שחלק מהיכולות הדרושות לפיתוח שפה נמצאות אצל מינים רבים ושונים של בעלי חיים – יונקים, עופות, ואולי גם זוחלים. “זה אומר שמערכות החישה של חולייתנים בנויות כך שהן מצפות לקיומם של סדרים ודפוסים מסוימים בעולם”, אמר פרלמן.  

השפה האנושית היא סימבולית, וברובה שרירותית – אין במילה “כסא”, למשל, שום דבר שמתקשר אוטומטית לרהיט או לישיבה. אך המחקרים על “בובה” ו”קיקי” מרמזים שהבסיס הראשוני לשפה שלנו עשוי להיות שרירותי פחות, ושהוא הושפע מקשרים מולדים בין צליל ומראה. המחקר הנוכחי מראה לנו שאותם קשרים לא קיימים רק אצלנו.