ברוס הגדול מכולם

תיירים שמבקרים בשמורת וילובנק לחיות בר בניו-זילנד עשויים לראות שם את ברוס, תוכי מהמין קיאה (Nestor notabilis). וכשהם רואים אותו, סיפר האקולוג אלכס גרבהם (Grabham) לאתר Science News, הם תמיד מגיבים באותה צורה: מצביעים עליו ואומרים “תראו איזו ציפור מסכנה”.

במבט ראשון, ברוס אומנם נראה די מסכן. תוכים ממין זה מתהדרים לרוב במקור גדול וחד מאוד, ומשתמשים בו בשביל לחפור, לטפס על עצים, לאכול מזונות קשים ולתלוש בשר מפגרים. לעיתים הם גם מקלפים בעזרת המקור את הגומי מסביב לחלונות של מכוניות חונות, ככל הנראה סתם בשביל הכיף. אבל ברוס חסר את כל החלק העליון של המקור, שאצל קיאות אחרות מתעקל מעבר לחלק התחתון ומסתיים בקצה מחודד. 

למרות זאת, לא צריך לרחם על ברוס – הוא מסתדר, גם ללא מקור שלם. לא רק שהוא מסתדר, מחקר חדש מראה שברוס הוא המלך של הקבוצה שלו, או של הקרקס (circus) שלו: זהו השם הקיבוצי שניתן באנגלית לתוכים הסקרנים והשובבים הללו. ניתוח של האינטראקציות בין 12 התוכים שחולקים את המכלאה בשמורה מראה שברוס ניצח בכל אחד מהקרבות שהשתתף בהם. הוא בלי שום ספק הבוס: הוא תמיד הראשון לאכול, ותוכים אחרים מנקים את נוצותיו עבורו. זו הפעם הראשונה שבה נצפה בעל חיים עם מוגבלות גופנית שמגיע לראש ההיררכיה, ללא עזרה מפרטים אחרים – אם כי לא בטבע, כי ברוס נמצא במכלאה בשמורה. הוא הצליח בכך בעזרת שיטת לחימה חדשה שפיתח, שהפכה את המוגבלות שלו ליתרון.

בטוח במעמדו

ב-2013, מצאו מטיילים את ברוס, שמקורו כבר היה שבור, בהרים של האי הדרומי של ניו-זילנד. הם חששו שלא יוכל לשרוד בטבע עם חצי מקור, והעבירו אותו לשמורה. אף אחד לא יודע איך איבד את המקור – אחת ההשערות היא שניסה לגנוב מזון ממלכודת לחולדות, ושילם על כך מחיר יקר. 

קיאות נחשבות לציפורים חכמות במיוחד, וברוס הראה במהירות שהוא מסוגל להתגבר על המגבלה שלו בעזרת חשיבה מקורית והמצאה. מכיוון שלא יכול היה לנקות ולסדר את נוצותיו בעזרת המקור, כפי שהתוכים האחרים עושים, הוא מצא דרך אחרת. החוקרים תיעדו את מנהגו להחזיק אבנים קטנות בין הלשון לחלק התחתון של המקור, ואותן להעביר בין הנוצות. 

סרטון שמראה את ברוס מנקה את נוצותיו בעזרת אבנים:

במחקר החדש החוקרים ניתחו יותר ממאתיים אינטראקציות בין התוכים בשמורה, לאורך ארבעה שבועות – כל מקרה שבו שניים מהתוכים נלחמו, או שאחד מהם איים על אחר או הבריח אותו. הם בדקו מי היה הדומיננטי בכל אינטראקציה, וכך קבעו את ההיררכיה בין תשעת הזכרים שבקבוצה. ברוס היה מעורב ב-36 מהאינטראקציות, והיה הדומיננטי בכל אחת מהן. הוא ניצח בכל קרב שבו השתתף.

כיף להיות המלך – וברוס בהחלט נהנה ממעמדו בראש ההיררכיה. אנשי השמורה מספקים לתוכים מזון בארבע תחנות שונות, במטרה שפרט אחד לא יוכל להשתלט על כל האוכל ולמנוע גישה מהאחרים. אבל ברוס בכל זאת הצליח להגיע ראשון לכל תחנה, ב-83 אחוזים מהימים שתועדו. אף אחד לא העז לנסות להזיז אותו: התוכים האחרים חיכו בסבלנות שהוא יסיים לאכול לפני שיתקרבו. 

יתרון נוסף לבכורה הוא ניקוי הנוצות. תוכי קיאה נוהגים לנקות זה את נוצותיו של זה, אבל בדרך כלל הם עושים זאת רק לבת או בן הזוג שלהם. ברוס, כמלך הקרקס, נראה מקבל ניקוי מסור מארבעה זכרים, שאפילו הוציאו שאריות מזון מהמקור שלו. נראה גם שזהות המנקים הייתה קשורה למקומם בהיררכיה: טאז, התוכי במעמד הנמוך ביותר, היה זה שניקה את ברוס לעיתים הקרובות ביותר. 

החוקרים גם בחנו את רמות ההורמונים בגופם של התוכים השונים, ובמיוחד את הגלוקוקורטיקואידים (glucocorticoids), הורמונים שמופרשים בזמן לחץ, על ידי בדיקת תוצרי הפירוק שלהם בצואה. אצל בעלי חיים רבים יש מחיר למעמד גבוה: הצורך להגן ללא הרף על מעמדו, והסכנה שזכר אחר ינצח אותו ויתפוס את מקומו, גורם לזכר האלפא לחץ מתמיד. החוקרים ציפו אם כך למצוא רמה גבוהה של הורמוני לחץ אצל ברוס. להפתעתם הם גילו בדיוק את ההפך: ברוס הציג את הרמה הנמוכה ביותר של גלוקוקורטיקואידים מבין התוכים בשמורה. 

איך ברוס נשאר רגוע? אנחנו לא יודעים, אבל החוקרים חושבים שאולי הוא כל כך דומיננטי, שהוא לא צריך לדאוג – הזכרים האחרים בקבוצה אינם מהווים איום עליו. “הוא יודע שאף אחד לא יעקוב אחריו וירביץ לו או יאיים עליו או ירדוף אחריו”, סיכם גרבהם.

הופך את המוגבלות ליתרון

בעבר תועדו כמה מקרים בודדים שבהם חיות בעלות מוגבלות הגיעו למעמד גבוה בקבוצה שלהן, אך כמעט תמיד הן קיבלו עזרה מפרטים אחרים בקבוצה. מקרה אחד תועד בקבוצה של קופי מקוק יפניים: זכר האלפא הצליח לשמור על מעמדו גם כאשר הזדקן והתקשה ללכת, בזכות תמיכתה של נקבת האלפא. במקרה אחר, זכר שימפנזה בטנזניה, בקבוצה שהפרימטולוגית ג’יין גודול עקבה אחריה, איבד את השימוש באחת מזרועותיו בעקבות מחלת הפוליו. הפגיעה עלתה לו במעמדו כזכר אלפא, אבל מאוחר יותר הוא פיתח שיטת לחימה ייחודית ביד אחת, ויצר ברית עם אחיו, שהחליף אותו בראש הפירמידה. כך יכול היה לעלות שוב בהיררכיה, עד למעמד של בטא – שני רק לאחיו. 

ברוס הוא המקרה המתועד היחיד שבו פרט בעל מוגבלות השיג מעמד של זכר אלפא ללא כל עזרה. איך הוא עשה זאת? “הוא השיג את המעמד שלו בעצמו, בעזרת שיטת לחימה חדשה לחלוטין”, אמר גרבהם בהודעה לעיתונות, “דקירות רומח עם החלק התחתון החשוף של המקור שלו – דבר שקיאה עם מקור שלם לא יכולה לחקות”.

גרבהם וצוותו צילמו עוד 109 מקרים שבהם ברוס נלחם בתוכים אחרים, מעבר לאלו שצולמו בארבעת השבועות של המחקר הראשוני. הם ראו שברוס, כמו התוכים האחרים, השתמש גם ברגליו בעת לחימה ובעט ביריביו. אבל בנוסף הוא דקר אותם עם החלק התחתון של המקור, כפי שעושים עם חנית או רומח. אם היה קרוב ליריבו, ברוס מתח את צווארו כדי להטיח את המקור ביעדו; אם היה רחוק יותר, הוא קפץ או רץ לעברו במקור שלוף. כפי שגרבהם אמר, התוכים האחרים לא יכלו להחזיר באותו מטבע: אצלם החלק העליון של המקור מכסה את הקצה החד של החלק התחתון. 

סרטון של ברוס שמראה גם את שיטת התקיפה שלו:

להתגבר על המגבלה, בעזרת כושר ההמצאה

מחקרים רבים הראו שתוכים הם בעלי מוח גדול, ויודעים להשתמש בו: הם מסוגלים לפתור בעיות ולהשתמש בכלים בצורה שמעידה על חשיבה מקורית וכושר המצאה. גם הקיאות עצמן הפגינו יכולות קוגניטיביות מרשימות, למשל במחקר שבו הראו שהן מסוגלות להבין הסתברויות שונות. 

המקרה של ברוס מראה כיצד היכולות הללו עשויות לבוא לידי ביטוי בשטח. “ברוס מראה לנו שחדשנות התנהגותית יכולה לעזור להתגבר על מוגבלות פיזית, לפחות במינים עם הגמישות הקוגניטיבית הדרושה לפיתוח פתרונות חדשים”, אמר גרבהם. “מחקרים קודמים הראו קשר בין מוח גדול, גמישות התנהגותית, ושרידה ברמת המין. ברוס מראה כיצד הקשרים האלו פועלים ברמת הפרט הבודד, על תכונות חשובות בחיי היום-יום, כמו דומיננטיות חברתית”.