כלי הציד של החרקים

עד לפני כמה עשורים, שימוש בכלים נחשב יכולת בלעדית של בני אדם, כזו שמבדילה אותנו מחיות. מאז שחוקרת השימפנזים המפורסמת ג’יין גודול (Goodall) חוללה מהפכה כשגילתה כי קופי האדם משתמשים בגבעולים דקים כדי לשלוף טרמיטים מהקן, התגלו בעולם החי עוד ועוד דוגמאות לשימוש בכלים. לא מדובר רק בקופי אדם – דולפינים, לוטרות, עופות מסוימים ואפילו תמנונים, עושים שימוש במקלות, אבנים, ספוגי ים ועוד, בעיקר כדי להשיג מזון, ובמקרים מסוימים אפילו מעצבים ומתאימים את הכלים לצרכיהם. למרות הגילויים הרבים האלה, עדיין מדובר במינים מעטים מאוד של בעלי חיים שמשתמשים בכלים, ולרוב בבעלי חיים שמאופיינים באינטליגנציה גבוהה. שימוש בכלים בקרב חסרי חוליות נדיר ביותר, אבל מחקר חדש הראה שגם מין מסוים של פשפשים פיתח שימוש מתוחכם בכלים.

רגליים דביקות

הפשפש במוקד המחקר הוא Pahabengkakia piliceps, ממשפחת הטורפניים (Reduviidae), שחי בתאילנד. כמו ששם המשפחה מרמז, גם המין הזה הוא טורף, ובמקרה שלו האבולוציה הובילה אותו להתמחות בסוג אחד בלבד של טרף – דבורת הבר חסרת העוקץ Trigona, ובעיקר המין Trigona collina. הדבורים הקטנות, שהן מאביקות חשובות בטבע התאילנדי, חיות במושבות חברתיות. הפשפשות מטילות את ביציהן במושבות הדבורים, או לידן. דרגות הזחל הצעירות של הפשפש דומות חיצונית לדבורים הבוגרות, חיות ביניהן וניזונות מדבורים מתות לפני שהן גדולות מספיק לצוד בעצמן. הפשפש הבוגר, שאורכו כסנטימטר ויותר, ניצב בפתח המושבה, ומנסה לתפוס את הדבורים שיוצאות או נכנסות.

הדבורה T. collina אמנם חסרת עוקץ, אבל לא חסרת הגנה. הדבורים יכולות לנשוך את תוקפיהן או  להתנגש בהם בעוצמה במעופן וכך לפגוע בהם או להבריח אותם. כדי לשפר עוד את ההגנה על המושבה, הדבורים מדביקות סמוך לפתח טיפות של שרף דביק בעל ריח מרתיע. טורף שהריח אינו מרתיע אותו, עלול להידבק לשרף ולהיתקע במקומו, ולהפוך מטרה נייחת להתקפותיהן של הדבורים השומרות על המושבה. השיטה הזו יעילה בהגנה מפני טורפים חזקים כמו נמלים, חיפושיות ואפילו לטאות.

הפשפש הטורף מציג התנהגות ייחודית: כשהוא ניגש לציד הדבורים הוא טובל את רגליו הקדמיות באחת מטיפות השרף, ומחכך את רגליו זו בזו כדי למרוח שכבה אחידה של שרף על הרגליים הקדמיות והאמצעיות. אז הוא נעמד ליד הכניסה למושבה, מניף את הרגליים הקדמיות באוויר ולוכד דבורה ברגליים המצופות דבק. מיד לאחר מכן הוא נסוג לגומחה נסתרת, כמה עשרות סנטימטרים מהפתח, כדי לאכול את טרפו בנחת.

הפשפש P. piliceps אינו היחיד שמשתמש בשרף לציד. כמה מינים של פשפשים טורפים משתמשים באסטרטגיה דומה, אבל ככל הנראה הם עושים זאת לציד של טרף אקראי שהם צדים על צמחים, ולא כמו במקרה של הפשפש הזה, שיוצא לשחֵר לטרף מסוים מאוד ליד מושבות הדבורים ובאמצעות השרף שלהן.

מתכונן לציד. פשפש טורף מהמין Pahabengkakia piliceps מושח את רגליו הקדמיות והאמצעיות בשרף בפתח מושבה של דבורי Trigona collina . סרטון מתוך מאמר המחקר:

הזמנה לתקיפה

החוקרים, מכמה אוניברסיטאות ומכונים בסין, בחנו בשורת ניסויים את התנהגות הציד של הפשפש. בניסוי אחד הם בדקו את השפעת השרף על יעילות הטריפה: לקבוצה אחת של פשפשים אפשרו להתמרח בשרף באופן טבעי, על הרגליים הקדמיות ואמצעיות. בקבוצה שנייה החוקרים עצמם מרחו את השרף על הפשפשים, אבל על הרגליים האחוריות ועל הבטן – לא על רגלי הציד. בקבוצה השלישית מנעו מהפשפשים גישה לשרף. בקבוצה ה”טבעית” שיעורי ההצלחה בציד היו גבוהים: בערך 75 אחוז מהנסיונות הסתיימו בלכידה של דבורה. עם השרף על הבטן והרגליים האחוריות שיעור ההצלחה ירד בערך ל-60 אחוז, ולא היה הבדל מובהק סטטיסטית בין ההצלחה לכישלון. אצל פשפשים בלי שרף כלל שיעור ההצלחה כבר ירד לפחות מ-50 אחוז.

מדוע פשפשים עם שרף על הבטן או על הרגליים האחוריות, שאינן משתמשות לטריפה, בכל זאת הצליחו בציד הרבה יותר מפשפשים בלי שרף? החוקרים שיערו תחילה כי ריח השרף משמש מעין הסוואה ומסייע להם לחמוק מהדבורים התוקפות, שמזהות אותם כחלק מהמושבה בגלל חתימת הריח. ואולם, ניתוח של התצפיות הראה כי אין הבדל של ממש במספר ההתנגשויות והנשיכות של הדבורים השומרות כלפי פשפשים שאינם מרוחים בשרף, לעומת אלה שנמרחו. יתרה מזו, עוצמת ההתקפות ותדירותן הייתה גבוהה יותר כלפי הפשפשים עם השרף. המסקנה של החוקרים הייתה שהשרף לא מסווה את הפשפשים – להיפך. הוא מושך את הדבורים, והפשפשים משתמשים בו כדי לפתות אותן לתקוף, ואז יכולים לתפוס אותן יותר בקלות. ניתוח של אזורי התקיפה העלה כי הדבורים אכן מכוונות את התקפותיהן לחלק הגוף של הפשפש המרוח בשרף, גם אם אלה הרגליים האחוריות או הבטן בקבוצת הניסוי. החוקרים משערים כי מכיוון שהפשפשים איטיים ומסורבלים יחסית לדבורים המהירות, משיכתן לכיוון הרגליים הקדמיות של הפשפש מסייעת לטורף ללכוד אותן ביעילות ולנעוץ בהן את גפי הפה שלו.

מכיוון שבסמוך לכניסה למושבה יש הרבה טיפות שרף שהדבורים מפזרות להגנה, החוקרים ביקשו להבין אם מריחת השרף על רגלי הפשפשים משנה במשהו את תכונותיו, כך שהדבורים נמשכות אליו יותר מאשר לשרף שהן עצמן פיזרו. הם מצאו כי כשמורחים אותו בשכבה דקה, כמו שקורה על רגלי הפשפשים, פליטת החומרים הנדיפים מוגברת, כך שהריח של השרף מוגבר למעשה, ומושך יותר את הדבורים.

הדבורים נמשכות לריח השרף של הפשפש הטורף, מה שמקל עליו לצוד אותן בעזרת הרגליים הדביקות. סרטון מתוך מאמר המחקר: 

כלים אבולוציוניים

ההגדרה של “כלי” בהקשר של בעלי חיים שעושים שימוש בכלים אינה כה פשוטה, ויש מחלוקת אם התנהגויות מסוימות אכן מתאימות להגדרה של שימוש בכלים. ההגדרה הנפוצה לכלי מתייחסת לחפץ שאינו חלק מבעל החיים, שאפשר להרים אותו – כלומר הוא אינו חלק קבוע מהקרקע – ושבעל החיים משתמש בו כדי לשנות את מצבו של חפץ או יצור אחר, ולהשיג מטרה כלשהי. מבחינה זו, השימוש בשרף הדבורים עונה על ההגדרה – הפשפשים נוטלים חלק מהשרף, ומשתמשים בו כדי להשפיע על המשיכה של דבורים, לייעל את הציד שלהן ולשפר את אחוזי ההצלחה שלהם כטורפים.

עם זאת, חוקרים מגבילים לפעמים את ההגדרה של שימוש בכלים רק להתנהגויות שאינן מוּלדות, אלא כאלו שהפרט לומד במהלך חייו מפרטים אחרים בסביבתו. החוקרים מציינים במאמר כי פשפשי P. piliceps מתחילים לצוד את הדבורים מדרגת הזחל השלישית, ולרוב עושים זאת בחברת פרטים בוגרים, אבל הם לא מצביעים על שום סימן שהפרטים הצעירים לומדים מהתבוננות כיצד לטבול את רגליהם בשרף. הם אפילו רומזים לכך שזו אכן התנהגות מולדת, וכותבים כי התפתחות השימוש בכלים אצל הפשפשים עשויה להיות תוצאה של הלחץ האבולוציוני לשרוד, משום שהפשפש הזה מגביל את תזונתו אך ורק לציד של דבורים חסרות עוקץ. במקרה כזה, הפשפשים חייבים להתאים עצמם להתמודדות עם מנגנוני ההגנה של מושבות הדבורים, וכך הם פיתחו במהלך האבולוציה שלהם את האסטרטגיה של שימוש בשרף הדבורים עצמן כדי למשוך ולצוד אותן. המערכת הזו, של פשפש טורף הניזון רק מדבורים חסרות עוקץ, יכולה לשמש מודל מועיל לחקר התאמות אבולוציוניות ושימוש בכלים, נוח וקל יותר מאשר מחקר על חולייתנים, מסכמים החוקרים.

הדבורים נמשכות לאזור המרוח בשרף על גוף הפשפש, ומכוונות את התקפותיהן בעיקר לאזורים האלה.  צילומים של התקפות על פשפים משלוש קבוצות הניסוי. סרטון מתוך מאמר המחקר: