המהפכה הקדומה

תקופת הברזל בבריטניה, שהחלה בשנת 750 לפני הספירה ונמשכה עד בואם של הרומאים בשנת 43 לספירה היתה מאופיינת בכך שגברים עזבו את בית הוריהם, ואילו הנשים נשארו לגור בסמיכות למשפחות המוצא שלהן – כך עולה ממחקר גנטי חדש, שבו ניתחו DNA מ-57 שלדים שהתגלו בתא קבורה של שבט הדורוטריגים (Durotriges) הקלטי בדרום-מערב אנגליה ומעוד שלדים נוספים מאתרים אחרים. הממצאים מצביעים על דפוס חברתי מפתיע: הנשים נותרו בקהילות ילדותן, ואילו הגברים הגיעו מאזורים אחרים – תופעה שמכונה מטרילוקליות (matrilocality). מדובר במחקר המקיף ביותר עד כה להבנת מבנה החברה הקלטית באמצעות דגימות DNA, והוא מתבסס גם על דגימות ממחקרים קודמים.

כדי להבין את תנועות האוכלוסיות, נעזרו החוקרים בריצוף גנטי של שרידים מתקופת הברזל שהתגלו באתרים ארכיאולוגיים שונים בבריטניה. השוואת ה-DNA שנמצא באותם שלדים לנתונים גנטיים של אוכלוסיות אירופיות קדומות ומודרניות הצביעה על  חפיפה גנטית עם אזורים בצפון-מערב אירופה, כגון צרפת, בלגיה והולנד. ממצא זה מעיד על גלי הגירה מהיבשת לאיים הבריטיים בתקופה זו.

במשך שנים סברו היסטוריונים וארכיאולוגים כי בתקופת הברזל לא התקיימה תנועה נרחבת של אוכלוסיות לאי הבריטי. עם זאת, המחקר החדש מפריך זאת ומצביע על קשרים גנטיים רחבים בהרבה לאירופה היבשתית, דבר המרמז כי תנועת האנשים הייתה חלק בלתי נפרד מהחיים באזור.

נשים מקומיות, גברים נודדים

אחת התגליות הבולטות במחקר היא קיומו של דפוס מטרילוקלי – מצב שבו הגברים מצטרפים לקהילות של נשותיהם, בעוד שנשים נשארות במקום הולדתן. כדי לזהות זאת, ניתחו החוקרים את כרומוזום Y העובר מאב לבן, ואת ה-DNA המיטוכונדריאלי, העובר מאם לילדיה. נמצא כי כרומוזום Y היה מגוון מאוד, מה שמעיד על תנועה רחבה של גברים מאזורים שונים, בעוד שה-DNA המיטוכונדריאלי נותר יציב יחסית – סימן לכך שהנשים נשארו במקום מגוריהן.

ממצא זה מרמז כי לנשים היה תפקיד מרכזי בשימור המסורת והתרבות המקומית. ייתכן כי הגברים המהגרים השתלבו בקהילות המקומיות באמצעות נישואין או מנגנונים חברתיים אחרים, וחיו בהתאם לערכים התרבותיים המקומיים. מחקר שנעשה על אוכלוסיות נאוליתיות, שחיו בתקופה שבין 4850 ל-4500 לפני הספירה, הצביע דווקא על כך שנשים הן שעברו אל בתי בעליהן, ואילו המחקר החדש מגלה כי אחרי תקופה זו התרחשה תפנית. “זה די מרגש,” אמרה הארכאולוגית רייצ’ל פופ מאוניברסיטת ליברפול בריאיון ל-Science. “יש רגעים בהיסטוריה שבהם נראה שמעמדן החברתי של הנשים היה גבוה במיוחד.”

המבנה המטרילוקלי עשוי היה להשפיע גם על הדינמיקה הפוליטית. אם נשים היו הגורם היציב בקהילה, ייתכן שהן מילאו תפקידים משמעותיים בניהול המשפחה ובקהילה, ואף בקבלת החלטות פוליטיות. מודלים דומים נמצאו גם בתרבויות אחרות, כמו היוונים הבלקנים בתקופות מוקדמות והבסקים עד לא מזמן – דבר המצביע  שמדובר במבנה שהיה נפוץ ואף אפשרי באירופה הקדומה.

נשים מקדימה

מסקנות המחקר משנות את התפיסה המקובלת ומראות כי האיים הבריטיים היו מחוברים לאירופה לא רק מבחינה תרבותית אלא גם גנטית. ניתוח ה-DNA מצביע על כך שאזור הדרום, בייחוד לאורך תעלת למאנש, היה מוקד משמעותי להחלפה תרבותית וגנטית. בניגוד לאזורים צפוניים ומבודדים יותר כמו ויילס וסקוטלנד, הדרום הפך לכור היתוך של השפעות חיצוניות – תופעה שהתבטאה גם בממצאים הארכיאולוגיים. החוקרים זיהו בנוסף זרמי הגירה משמעותיים כבר מתקופת הברונזה (2500 עד 800 לפנה”ס) ועד לתקופת הברזל המאוחרת (800 לפנה”ס עד 45 לספירה), כולל התיישבות שלא תועדה קודם לכן. ייתכן שמסורות מטרילוקליות מילאו תפקיד מרכזי בשימור קשרים חברתיים, ואפילו בניהול בעלות על קרקעות, דבר המטיל ספק בהנחה כי חברות פרהיסטוריות היו תמיד פטרילוקאליות.

השימוש בשיטות גנטיות מתקדמות חשף תמונה חדשה ומרתקת של בריטניה בתקופת הברזל. החברה הייתה מחוברת לאירופה, פתוחה לשינויים, והתאפיינה במבנה חברתי שבו הנשים היו כנראה חלק מרכזי מהקהילה, ואילו הגברים היו אלה שהשתלבו בקהילות הקיימות. השילוב בין הידע הארכיאולוגי והגנטי מאפשר לנו להרחיב את הבנתנו על העבר האנושי – ולהבין עד כמה ההיסטוריה היא תהליך של שינוי מתמשך, ובעיקר, שיש לנו עוד מה ללמוד על המין האנושי.