נפרדים מדולי פרטון, הזמרת שתרמה מיליונים לחינוך ולמדע
פרטון הותירה אחריה שירים שנגעו במיליונים ברחבי העולם, וכן מורשת ידועה קצת פחות של תרומות אדירות לחינוך, לבריאות ולמדע - גם בזמן מגפת הקורונה
26 אוגוסט 2026
|
6 דקות
דולי פרטון הייתה הרבה דברים. היא הייתה זמרת בעלת קול ייחודי, כותבת שירים מחוננת, שחקנית, וגם אשת עסקים חריפה. נשאיר לאחרים לתאר את תרומתה לעולם המוזיקה, ונתרכז כאן בדולי פרטון הפילנתרופית, שתרמה כסף רב למטרות שונות, כולל מחקר רפואי ורווחת בעלי חיים, אך בראש ובראשונה לעידוד קריאה והשכלה.
“אף פעם אל תזניח את השורשים שלך – לא את הבית, ולא את השיער”
דולי פרטון נולדה ב-1946 במחוז סוויר במזרח טנסי, ארצות הברית, הרביעית מבין 12 ילדים, שחיו כולם בבקתה קטנה. היא אמרה בראיונות שקיבלה את הכישרון המוזיקלי שלה מאימה, שנהגה לשיר בלדות של הרי האפלצ’ים. דולי עצמה החלה לשיר בכנסייה עוד בילדותה, ובגיל 13 כבר הופיעה בתחנות רדיו וטלוויזיה מקומיות.
כשהחלה לכתוב שירים בעצמה, פרטון כתבה לא מעט על שנות ילדותה, על משפחתה, על היופי שבהרים ועל העוני. בין שיריה המוקדמים היה השיר “מעיל מרובה צבעים” (coat of many colors, שהוא גם התרגום האנגלי לכתונת הפסים של יוסף מהתנ”ך), שאותו כינתה מאוחר יותר השיר האהוב עליה.
מעיל מרובה צבעים:
ב-1964, ביום שבו סיימה ללמוד בבית הספר, פרטון עברה לנשוויל, טנסי, שנחשבה לבירת מוזיקת הקאנטרי. היא התפרסמה בתחילה ככותבת שירים, אך במהרה גם החלה לשיר בעצמה, וב-1967 יצא האלבום הראשון שלה. ההצלחה הגדולה שלה הגיעה ב-1973, עם השיר “Jolene” ולאחריו “I will always love you”, שאת שניהם היא כתבה וביצעה.
בשיר השני נקשר סיפור שמספר גם משהו על אופיה של פרטון – ואולי על אחד הסודות להצלחתה. אלביס פרסלי, שהיה אז כוכב ענק, ביקש להקליט גרסה משלו ל-“I will always love you”. פרטון שמחה על כך מאוד, עד שהמנהל של פרסלי דרש שתעביר אליהם חצי מזכויות היוצרים על השיר. היא סירבה, ו”בכתה כל הלילה”, אמרה בראיון ב-2017. ב-1992 ויטני יוסטון הקליטה את השיר לפסקול של הסרט “שומר הראש”, והוא זכה להצלחה מסחררת. היות שהזכויות של השיר היו כולן בידי פרטון, הרווחים מהשיר הגיעו אליה, “ועשיתי מספיק כסף בשביל לקנות את גרייסלנד (אחוזה מפוארת שהייתה בבעלותו של פרסלי, ושכיום קבורים בה פרסלי ובני משפחתו, [י.א])”, כפי שאמרה באותו ראיון.
ההצלחה של שיריה, יחד עם חוש עסקי טוב ויכולת לעמוד על שלה, הובילו את פרטון גם להצלחה כלכלית. היא הקימה חברת הקלטות משלה, וייסדה פארק שעשועים, “דוליווד”, באזור שבו גדלה בטנסי. עסקיה המאוחרים יותר כללו את מותג הקוסמטיקה “דולי ביוטי” ומותג הקפה “כוס אמביציה” (cup of ambition) – שם שלקוח מאחד משיריה המצליחים ביותר, “nine to five”, ומצרך שלפרטון עצמה לא היה חסר אף פעם.
לא ויתרה על הזכויות. דולי פרטון שרה I will always love you:
“קשה להיות יהלום בעולם של ריינסטון”
ב-1988, כשכבר הייתה זמרת מצליחה ועשירה, ייסדה פרטון את “קרן דוליווד” (Dollywood foundation), במטרה לעודד חינוך והשכלה במחוז סוויר בטנסי בו גדלה. ב-1991 הקרן החלה להפעיל את “תוכנית החברים” (Buddy program), שחיברה זוגות של תלמידים בכיתות ז’ וח’, במטרה שכל אחד מהם יעודד את השני להישאר בבית הספר ולהשלים 12 שנות לימוד. תלמידים שהשלימו את לימודיהם קיבלו מהתוכנית 500 דולר. בכיתות שהשתתפו בתוכנית, אחוז הנשירה ירד מ-35 אחוז לשישה אחוז בלבד.
את הכישרון העסקי שלה, טענה פרטון, קיבלה מאביה, שהיה איש חכם ביותר אך מעולם לא למד לקרוא ולכתוב – ועובדה זאת, אמרה, פגעה מאוד ביכולתו להתקדם. הוא היה ההשראה בשבילה להקים את “ספריית הדמיון” (imagination library), ששלחה ספרים לילדים כל חודש מגיל אפס עד חמש.
“כשחשבתי על הרעיון של ספריית הדמיון, רציתי שאבא שלי יהיה חלק מזה. רציתי שהוא יעזור לי בזה כדי שהוא יוכל להיות גאה בזה”, סיפרה ב-2020. “הוא זכה לשמוע את הילדים קוראים לי ‘הגברת של הספרים’ (book lady)”.
כתבה על הילדות, על הטבע ועל העוני. בתמונה דולי בת ה-12, הרביעית מבין 12 אחים ואחיות. מקור: Dolly Parton and the Roots of Country Music, Library of Congress
ספריית הדמיון, כמו קרן דוליווד כולה, החלה במחוזות ילדותה בטנסי – אך עד מהרה הורחבה למדינות נוספות בארצות הברית ואף לארצות אחרות, בשיתוף עם גורמים מקומיים.
התכנית מעניקה לילדים שגדלים בבתים עניים, או בבתים שבהם ההורים עצמם לא גדלו עם ספרים ולא רגילים לקרוא לילדיהם, את אותה הזדמנות להיחשף לספרים ולסיפורים כמו חבריהם. מחקרים הראו את ההשפעה שהייתה לספרים על הילדים שקיבלו אותם, ממוכנות גבוהה יותר לגן חובה ולבית הספר ועד כישורי שפה גבוהים יותר שנים לאחר מכן.
“כשאני גדלתי בגבעות של מזרח טנסי, ידעתי שהחלומות שלי יתגשמו. אני יודעת שיש ילדים בקהילה שלכם עם חלומות משלהם. הם חולמים להיות רופא או ממציאה או מנהיג. מי יודע, אולי יש שם ילדה קטנה שהחלום שלה הוא להיות כותבת וזמרת”, כתבה פרטון באתר של ספריית הדמיון. “הזרעים של החלומות הללו נמצאים במקרים רבים בספרים, והזרעים שאנחנו זורעים בקהילות שלנו יכולים לצמוח בכל רחבי העולם”. כיום הספרייה פועלת גם בבריטניה, באירלנד, בקנדה ובאוסטרליה, וחילקה עד עתה יותר מ-330 מיליון ספרים.
בישראל פועלת תוכנית דומה, שנקראת “ספריית פיג’מה” – והיא קיבלה את השראתה, באופן עקיף, מהפרוייקט של דולי פרטון. את התוכנית מפעילה קרן גרינספון בשיתוף משרד החינוך, והיא מחלקת ספרים במעונות, בגני ילדים ובכיתות א’-ב’. התוכנית מבוססת על מיזם של קרן גרינספון בארצות הברית, שבתורו נבנה לפי המודל של ספריית הדמיון.
בנוסף לספרים, קרן דוליווד גם מעניקה מלגות ללימודים באוניברסיטה ופרסים למורים מצטיינים. ב-2022 פורסם שפארק דוליווד יממן לימודים לתואר ראשון לעובדיו המעוניינים בכך, ול-11 אלף עובדים נוספים של 25 פארקי שעשועים של החברה המפעילה את דוליווד.
דולי פרטון מדברת על ספריית הדמיון, ועל אביה:
“תגלי מי את. ואז תעשי את זה בכוונה מלאה”
קרן דוליווד תרמה כספים גם בתחומים אחרים, בהם בתי חולים ומכוני מחקר רפואיים. גם במקרה זה פרטון ריכזה את מאמציה באזור שבו גדלה. ב-2006 היא תרמה חצי מיליון דולר לבניית בית חולים במחוז סוויר, ואף תרמה סכום כסף גדול לבית החולים לילדים במזרח טנסי, שמוקדם יותר השנה שינה את שמו ל”בית החולים לילדים ע”ש דולי פרטון”.
ב-2020, בזמן מגפת הקורונה, פרטון תרמה מיליון דולר למרכז הרפואי של אוניברסיטת ונדרבילט בטנסי, עבור מחקר לפיתוח חיסון למחלה. התרומה שלה מימנה את השלבים הראשוניים של פיתוח החיסון של מודרנה.
במרץ 2021 פרטון העלתה לרשתות חברתיות סרטון שבו היא מקבלת את החיסון, ומעודדת אחרים לעשות זאת – בעזרת שינוי המילים של אחד משיריה המפורסמים ביותר, ג’ולין:
“זה עולה הרבה כסף להיראות כל כך זולה”
קשר נוסף שמחבר בין דולי פרטון למדע מאיר נקודה פחות חיובית ביחס של הציבור הרחב אליה – כולל, מתברר, מדענים. עבור אנשים רבים, האסוציאציה הראשונה שמעלה השם “דולי פרטון” אינה שיר כזה או אחר, אלא דמות: השיער הבלונדיני המנופח, הז’קט המנצנץ, וכמובן – השדיים.
ב-1996 שיבטו חוקרים בפעם הראשון יונק – כבשה. כדי לעשות זאת הם לקחו גרעין של תא מכבשה בוגרת, והכניסו אותו לביצית של כבשה אחרת. הגרעין נלקח מתא ברקמת העטין של הכבשה, וזה הזכיר לחוקרים שדיים, והוביל אותם ישר לדולי פרטון. זו הסיבה שהכבשה המשובטת הראשונה זכתה לשם דולי.
פרטון, מצידה, לא התרגשה, כפי שלא התרגשה מעשרות שנים של יחס מזלזל. “אני יצרתי את זה והגברתי את זה – האיפור, כל הפרסונה”, היא הודתה בראיון ב-2002. “זה מגיע מהרעיון של נערה כפרית לגבי מה זה ‘זוהר'”. היא מעולם לא התחמקה מהנושא, ולא נבהלה כשביקרו אותה על הניתוחים הפלסטיים שעברה. “אני בניתי את עצמי במו ידי, ויש לי את הקבלות מהרופאים להוכיח את זה”, אמרה. כשצחקו עליה, היא הצטרפה וצחקה על עצמה – והבדיחות שלה היו יותר טובות. “אני הייתי הראשונה ששרפה חזייה. זה לקח למכבי האש ארבעה ימים לכבות אותה”, אמרה פעם.
כששאלו אותה על דולי הכבשה, אמרה שהיא מוחמאת מכך שקראו לה על שמה. “הצטערתי לשמוע שהיא מתה. אבל לא הייתי רוצה שישבטו אותי”, הוסיפה. “יש כבר מספיק אנשים שנראים כמו דולי, הרבה דראג קווינס. אפשר פשוט לשלוח אותם במקומי”.
“מעולם לא ניסיתי להפסיק, ואני לעולם לא אפסיק לנסות”
דולי פרטון זכתה בפרסים רבים, כולל 11 פרסי גראמי, ויש כוכב על שמה בשדרת הכוכבים של הוליווד וגם בנשוויל. היא זכתה לאהבה רבה מקהל גדול ומגוון ביותר, מכל שכבות האוכלוסייה. היא התרחקה מפוליטיקה, אך כן דיברה על אמונותיה – גם אמונותיה הדתיות כנוצריה מאמינה, וגם על תמיכתה בקהילת הלהט”ב. היא לא הייתה שייכת לחלוטין לאף “צד” או קבוצה, והצליחה לגשר על הפערים ביניהם. ב-2019 פרסם הניו-יורק טיימס כתבה עם הכותרת: “האם יש עדיין משהו שכולנו יכולים להסכים עליו? כן: דולי פרטון”.
בניין האמפייר סטייט בניו-יורק, מגדל ויליס בשיקגו ומבנים בולטים נוספים ברחבי המדינה הוארו הלילה בורוד לזכר הזמרת האהובה. מוזיקאים מכל העולם ספדו לה, ומעריצים הניחו פרחים ובלונים לצד הפסל שלה שניצב בעיר הולדתה. משפחתה ביקשה שבמקום לשלוח אליהם פרחים, מעריציה יתרמו את הכסף לספריית הדמיון.
השיר “תשע עד חמש”, מהמצליחים ביותר של פרטון, חוגג את האמביציה וההתעקשות לנצח כנגד הסיכויים:
