פעם חשבו… שתפקיד המוח הוא לקרר את הדם בגוף.
היום אנחנו יודעים… שהוא מרכזה של מערכת העצבים. המוח קולט את כל המידע החושי על המתרחש סביבנו ובתוך גופנו, מעבד אותו, מקבל החלטות ושולח הוראות למערכות הגוף האחרות.
הפילוסוף היווני אריסטו סבר שהלב הוא זה ששולט על התנועה והתחושות ואילו תפקידו של המוח הוא לקרר את הלב. השערותיו התבססו על כמה תצפיות. ראשית, אריסטו הבחין שאפשר לחתוך מוח של חיה בעודה בחיים, בלי שתפגין שום סימני התנגדות או כאב. התצפית שלו לא הייתה שגויה – ברקמת המוח באמת אין קולטני כאב.
ההשערה שלפיה המוח חשוב לקירור הדם הגיעה בין השאר ממספרם העצום של כלי הדם שעוטפים את רקמת המוח ומתפצלים לנימים דקים במיוחד, כדי לספק לתאי המח את חומרי המזון והחמצן החיוניים לתפקודם. המבנה הזה נראה לאריסטו מתאים במיוחד לקירור הדם בידי המוח.
אף שחלק מהטענות הללו נשמעות די משכנעות, אריסטו התבסס גם על הנחות חסרות כל בסיס מדעי. ביוון העתיקה חשבו שכל החומרים עשויים מארבעה יסודות: אוויר, מים, אדמה ואש. לכל יסוד נקשרו תכונות ומאפיינים: המים נוזליים, האדמה קרה וכבדה, האוויר קל והאש חמה. בהתבסס על מוחות בעלי חיים שניתח, אריסטו הסיק שרקמת המוח המוקפת בנוזל המוחי-שדרתי, שמרקמה מזכיר ג’ל, נראית לחה וקרה. לפיכך הוא קשר את הרקמה ל”יסודות” קרים כמו מים ואדמה. לחיזוק טענתו הוא ציין שכשמרתיחים מוח, מים מתאדים מהרקמה. לפיכך הוא העריך שהחומר שנותר אחרי התאדות המים קשור לאדמה, שגם לה איכויות קרות.
בניגוד לרקמת המוח, שלא ממש הגיבה לגירויים חושיים ורגשיים, אריסטו הבחין שהלב מגיב באופן מיידי לרגשות ותחושות, למשל בשינוי קצב פעימותיו. הוא גם האמין שהלב הוא האיבר החם ביותר בגוף, כיוון שבתוכו בוערת הנפש הלוהטת, ושפעולת הקירור של הלב והדם במוח היא מה שמאפשר לאדם לחשוב ולפעול באופן מאוזן. לכן גם הוא העריך שקיים קשר הדוק בין המוח והלב. הוא לא זלזל בחשיבותו של המוח, אך סבר שהוא שני בחשיבותו ללב.