“להפוך את הקוטביות”, או ליישר את שפת המדע?

מהנדס החללית הבין-כוכבית “יוזמה”, סקוטי בר-פרג, ספק את כפיו. תמסח החלל האימתני לפת את החללית בשיניו העצומות וינק את האנרגיה ממנועיה, ונראה שאף אחד מהפתרונות המקובלים לא דגדג את האמייל האנרגטי משיני המפלצת שוכנת החלל. כמקובל הורה סקוטי לצוות חדר המנועים להעביר את כל הכוח למנועים, ואז להפעיל את מנועי הדחף, ואז לכבות את מנועי הפיתול, ואז לעבור לעל-חלל, או שמא זה היה לזנק לתת-חלל? הוא אפילו ניסה לאתחל את השמונציק הראשי. שום דבר לא הועיל. נותרה לו רק עוד קלישאת חירום אחרונה אחת לנסות. הוא הסתובב לעבר סגניתו. “קיילי”, אמר, “הפכי את הקוטביות!“

הסצנה הדרמטית הזאת היא דוגמה טיפוסית לטכנו-באבל – כלי עלילתי נוח שנולד בסדרת המדע הבדיוני “מסע בין כוכבים” והפך לאחד המאפיינים הבולטים של המדע הבדיוני החללי הטלוויזיוני. בכל פעם שנחוץ פתרון טכנולוגי נוח וזמין לקידום העלילה, נשלף מהשרוול גיבוב חסר משמעות של מושגים מדעיים וטכנולוגיים שנשמעים נהדר, אבל כל תכליתם היא להסתיר את העובדה שלכותבים ולדמויות אין באמת מושג איך החללית עובדת. אחרי הכול היא בדיונית.

הטכנו-באבל מצליח לשכנע אותנו משום שהוא דומה מאוד לשלל סוגי הז’רגון המקצועי שמקיפים אותנו מכל עבר. אנחנו נתקלים בהם כשאנחנו מעמידים פנים שהבנו למה שילמנו על רצועת טיימינג במוסך ומגלים שהכניסו לנו גם את האלמנט; אנו חווים אותם בתסכול שמלווה כל שיחה עם יועצת ההשקעות שלנו; או כשלרופאה או לרדיולוג אין סבלנות להסביר לנו בלשון פשוטה מה מצאו בבדיקה הלא נעימה שעברנו; וכשהחבר האקדמאי מנסה להסביר את המה-שלא-יהיה שהוא חוקר לדוקטורט שלו; ובכל חוזה, תקנון או טקסט משפטי אחר. כולם נשמעים מבוססים ומלומדים, אבל נדמה כאילו חומה בלתי נראית מסתירה מאיתנו את מלוא המשמעת שלהם.

ז’רגון במילים אחרות

ז’רגון הוא אוצר המילים ודרכי הביטוי שמייחדים תחום מקצועי מסוים. תהליך ההכשרה בכל מקצוע או התמחות דורש מהחניך להטמיע שלל מושגים שמקלים על העוסקים בו לתקשר ביניהם. רופאים, לדוגמה, חייבים להתמצא היטב באנטומיה ובשלל תהליכים ביולוגיים, טכנאי הגברת קול יכירו את סוגי הקונסולות והמגברים ואת החיבורים האפשריים ביניהם, וכן הלאה.

אוצר המילים הזה בא ממקורות רבים. חלק מהמושגים בו הומצאו במיוחד בידי בעלי המקצוע או למענם – למשל המילה “קוואזאר”, שבאה מתחום האסטרונומיה והאסטרופיזיקה; אחרים אומצו משפות אחרות, כגון המילה הגרמנית “צול”, המקבילה לאינטש ומשמשת בין השאר לתיאור קוטר של צינורות. ויש גם מילים שהושאלו מהשפה היומיומית וקנו להם משמעות נפרדת בשפה המקצועית. למשל כשביולוג או גנטיקאית מספרים על תאי גזע שצריכים להתמיין לתאי עור, הם לא מתכוונים לחלוקת פריטים לקבוצות לפי סימנים מייחדים, אלא לתהליך מורכב שבו תאים מסגלים לעצמם תפקוד מסוים ולא אחר.

הז’רגון מטבעו נוטה להיות מדויק יותר מהשפה היומיומית וכולל משמעויות שחסרות בה. לדוגמה בשפת הדיבור “זן”, “מין” ו”סוג” הן מילים נרדפות. לעומת זאת, בתורת המיון של יצורים ביולוגיים (טקסונומיה) יש ביניהן הפרדה קשיחה, וכל אחת מהן מתייחסת לרמה נפרדת במדרג המיון של אורגניזמים (עוד מילת ז’רגון) לקבוצות. אוי לו לביולוג שיטעה בשימוש בהן. וכשחוקרת מחלות מדברת על פתוגנים, היא מקבצת במילה קולעת אחת את כל החיידקים, הנגיפים, הפטריות, הרעלנים ואפילו חלבונים מסוימים, שהמשותף לכולם הוא שהם עלולים לחולל מחלות. כמה מסורבל היה עבורה אם הייתה חייבת לפרק כל פעם מחדש את המושג הזה לגורמיו.

התועלת המעשית של הז’רגון, אם כן, ברורה. אך מכיוון שבעלי מקצוע הם בני אדם, ובני אדם הם יצורים חברתיים, הז’רגון מגדיר לא רק את המושגים המקצועיים אלא גם את היחסים החברתיים והמעמדיים. הוא עושה את זה על ידי כך שהוא תוחם את גבולות המקצוע ומפריד בין “אלה שיודעים” לבין ה”הדיוטות”. בתוך הקבוצה, מצופה ממומחה שישלוט בצורה מושלמת בז’רגון של תחומו, ואם הוא כושל בכך מעמדו המקצועי ייפגע. מחוץ לקבוצה, הז’רגון הוא נכס שמעניק לגילדה המקצועית מעמד ולפעמים גם כוח, מעצם כך שחבריה שולטים בקודים ששאר האנשים לא מכירים.

אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכוחו החברתי של הז’רגון היא הלשון המשפטית. להלכה, התחום המשפטי אמור להסדיר קשרים פורמליים בין אנשים וארגונים, באמצעות ניסוחים ברורים ומדויקים. בפועל השפה המשפטית מבוססת במידה רבה על הסתרה ועל קודים שמובנים רק ליודעי דבר. התוצאה היא שמי שאינם משפטנים מפתחים תלות בעורכי דין, שמחזיקים במונופול על השפה המשפטית. השליטה הזאת מעניקה להם את הסמכות הבלעדית גם על מלאכת הפענוח של מסמכים שיצרו עורכי דין אחרים, והופכת אותם לסוכנות חברתית שקשה מאוד להסתדר בלעדיה בתחומים מסוימים.

לדבר ולתקשר

הז’רגון, אם כן, יוצר גבולות ומפריד בין המומחים להדיוטות. הבעיה היא שלפעמים הגבולות האלה מזיקים ואפילו מסוכנים. הרי יש תחומים שבהם אחת מהדרישות הבסיסיות מבעלי המקצוע היא לתת שירות לציבור.

הדרישה הזאת קריטית במיוחד במקצועות הרפואיים והטיפוליים. כשאנחנו הולכים לרופאה, חיוני שהיא תצליח להסביר לנו בצורה ברורה ומובנת מה מצבנו ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר אותו. על כן אחת מהדרישות הבסיסיות מכל רופא טוב במקצועות הטיפוליים היא היכולת להסביר בפשטות מצבים מורכבים. אם ההסבר שנקבל יכלול שלל מילים ארוכות בלטינית, ייתכן שניבהל שלא לצורך מבעיה פשוטה וחולפת, או להפך – לא נבין שמצבנו מחייב אותנו לפעול במהירות. הז’רגון הרפואי עלול לגרום לנו לקבל טיפולים לא נחוצים ותרופות לא מתאימות ולא לקבל את אלה שאנחנו צריכים באמת.

אותו דבר נכון גם לרוקחים בבתי מרקחת; לטכנאי רנטגן, אולטרסאונד, CT ו-MRI שמנחים אותנו במהלך בדיקות; לאחים ואחיות; וכמובן גם לפסיכולוגים, קלינאי תקשורת ושלל בעלי מקצוע נוספים. כשהם מתקשרים עם אנשי מקצוע אחרים טוב שיהנו מיתרונות הז’רגון המשותף, אך כשהם נמצאים עם מטופלים, לקוחות וקרובי משפחה מודאגים, עליהם לדעת להשתחרר מכבלי השפה המקצועית ולהסביר את עצמם בגובה העיניים ובשפה בהירה ומובנת.

הדרישה הזאת לא נכונה באותה מידה לכל המקצועות. אפילו בין הרופאים יש כאלה שלא מרבים לעבוד ישירות עם פציינטים, למשל חוקרים בחברות ביו-רפואית וחלק מהאפידמיולוגים והפתולוגים. אותו דבר נכון גם ללא מעט מהנדסי אלקטרוניקה ומחשבים, לחלק מהכלכלנים, לאומנים כמו צורפים, רתכים ומסגרים וכן הלאה. אם הם אינם עוסקים במקביל גם במכירות או במתן תמיכה טכנית ללקוחות, אין להם לכאורה שום סיבה להתנער מהז’רגון הטוב והמיטיב של תחום עיסוקם.

לתקשר מדע

מה בנוגע למדענים? האם יש להם צורך לתקשר את תחום עיסוקם מחוץ לגבולות המעבדה? התשובה תלויה בנקודת המבט.

הלשון המדעית רוויה ז’רגון, שנועד ברובו הגדול לשרת את המדענים עצמם ולאפשר להם לייצג מושגים מורכבים באופן תמציתי ומדויק. הביולוגיה המולקולרית, למשל, עוסקת במאות מבנים תאיים, סוגי חלבונים, שיטות צביעה, סוגי רקמות, ושלל סוגים של תהליכים ביולוגיים וכימיים. אחת הדרישות היסודיות מסטודנטים לביולוגיה היא להבין לעומק את המושגים הללו וללמוד להשתמש בהם כהלכה בשיחה מקצועית עם עמיתים. בתחומי מדע אחרים ההיבט הלשוני בתהליך ההכשרה המדעית עשוי להיות פחות מרכזי, אך אין תחום מדעי שאין בו ז’רגון.

עבור החוקר כפרט, הז’רגון הוא כלי סופר-שימושי שחבל לוותר עליו. עם זאת, מדענים שעוסקים גם בהוראה, במיוחד לתלמידי תואר ראשון, חייבים להיות מסוגלים להעביר את הידע שלהם לסטודנטים. בתחילה הם יתנסחו בפשטות מרבית, עד שתלמידיהם יקלטו את המושגים הבסיסיים ויוכלו להשתמש בהם כדי להתקדם למושגים מורכבים יותר של תחומם.

היכולת להעביר ידע מורכב בפשטות משלבת בתוכה בונוס יקר ערך למורה: כשאנו מלמדים אחרים, אנחנו מבינים טוב יותר את החומר. אם הצלחנו לפרק נושא מסובך למרכיבים פשוטים, בלי קיצורי הדרך שמספקת לנו לשון המדע, החכמנו. אם התלמיד או התלמידה גם יאתגרו אותנו בשאלות, נחכים עוד.

ובכל זאת, לא כל אחד יודע ללמד, ולפעמים חוקרת משכמה ומעלה עשויה להיות מרצה בינונית ומטה. כאן מצטרף לחבילה שיקול רחב יותר. אפשר לסכם אותו בשלוש מילים: מדע זה חשוב.

המדע חשוב, כי הוא מעניק לנו כלים להבין את המציאות ולפעול בה בצורה מושכלת. כל חברה חפצת חיים ושוחרת שגשוג חייבת לטפח את האוריינות המדעית של אזרחיה, מילדות ועד זקנה, כדי שתוכל לקטוף בהמשך את הפירות. חשיבה מדעית מעודדת ספקנות בריאה המבוססת על ראיות; חשיבה מדעית מעודדת יזמות טכנולוגית; החשיבה המדעית באה לרוב בעסקת חבילה עם סקרנות ועם נכונות לשאול שאלות. ואוריינות מדעית מחייבת השתתפות פעילה של מדענים בהנגשת תחומי העיסוק שלהם לציבור הרחב, על ידי הרצאות ומאמרים המיועדים לציבור הרחב ועושים זאת בשפה קלה ונגישה.

להשתלב במסלול הלימודים

כמו כל תחום, גם הנגשת מדע היא יכולת נרכשת שדורשת אימון ותרגול, וההכשרה בה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מתהליך ההכשרה של מדענים צעירים. אחרי שהחניכים למדו להשתמש בז’רגון, יש ללמד אותם איך להסביר את עצמם בלעדיו. לשם כך חייב לחול שינוי בתוכנית הלימודים האקדמיים במדעים, כך שתלמידי תואר שני ושלישי יחויבו להשתתף בקורס או בסדנה להנגשת מדע.

אין בהצעה הזאת שום שינוי משמעותי בדרישות הבסיסיות ממדענים – עיקר תפקידם הוא לעסוק במדע עצמו ולקדם את הידע האנושי. הכוונה היחידה בתוספת הזאת היא להעניק להם כלי שימושי נוסף, שיעשה אותם מדענים קצת יותר טובים, ובתוך כך יסייע לפתוח את הידע המדעי והחשיבה המדעית לציבור הרחב.

בקורס כזה יוכלו המדענים-לעתיד ללמוד טכניקות מעשיות בתקשורת מול קהל הטרוגני. הם יפנימו במהלכו שבדיבור או בכתיבה לקהל הרחב חייבים להסביר מושגים לא אינטואיטיביים, ויכירו חלופות נגישות למושגים בסיסיים בתחומם. למשל אם נחזור למושג ההתמיינות בביולוגיה מולקולרית, הסטודנטים יגלו שאפשר באותה מידה לתאר את התהליך כהתמחות של התא בתפקיד ספציפי. לכך יהיה אפשר להוסיף טכניקות לדיבור מול קהל וטכניקות של כתיבה טובה.

טוב יעשו המדענים לעתיד אם ישמעו לעצתו של האסטרונום, סופר המדע הבדיוני ומנגיש המדע המפורסם קרל סייגן (Sagan). בספרו “עולם רדוף שדים: המדע כנר בעלטה” משנת 1995 הוא כתב: “אל תדברו אל הציבור הרחב כפי שהייתם מדברים אל קבוצם עמיתים. ישנם מונחים המביעים את כוונתכם בקיצור ובדייקנות למומחים כמוכם. אולי אתם משתמשים בביטויים כאלה מדי יום ביומו בעבודתכם המקצועית, אבל הם יהיו סתומים לקהל של הדיוטות. השתמשו בלשון הפשוטה ביותר שבגדר האפשר. מעל הכול, זכרו איך היה לפני שעמדתם בעצמכם על משמעות הדבר שאתם באים להסביר עכשיו” (ע’ 318. מאנגלית: עמנואל לוטם).

העצות והכלים האלה לא יהפכו כל מדען לרטוריקן בחסד – לשם כך צריך כישרון, אהבה להנגשת מדע והרבה תרגול. אבל אם ידע לתקשר את תחום עיסוקו ולהעביר לאחרים את האהבה וההתלהבות שהוא חש מהעיסוק בו – דיינו.

בימים אלה המדע במערב ניצב מול איומים חסרי תקדים על יכולותיו ועל עתידו. בתקופה של קיצוצים כבדים בתקציבי המחקר, סגירת תוכניות והתפשטות של הכחשת המדע ותורות קונספירציה שונות ומשונות, חיוני במיוחד לחזור אל היסודות ולפעול במרחב הציבורי כדי לטפח את הסקרנות המדעית והחשיבה הביקורתית. במצב הזה, הנגשת המדע אינה מותרות – היא מפתח חיוני לעתידנו.