דוקטור שיעמום ותמונות אחרות

איך נראה מדען?

לכאורה אין לשאלה הזאת משמעות. מדענים הם בני אדם – יש להם גוף אנושי וזה פחות או יותר כל מה שמשותף מבחינה חיצונית לזואולוגית סינית צעירה, אסטרונום רוסי ותיק וגיאולוגית ישראלית בגמלאות. ובכל זאת סביר להניח שרבים מאיתנו דמיינו עכשיו גבר או אישה בחלוק מעבדה לבן, שמחזיקים מבחנה או בקבוקון מלא בנוזל מסתורי, או מביטים מבעד לעדשת מיקרוסקופ בדברים זעירים.

לדימויים החזותיים האלה יש בסיס – אם נחפש היטב, ונצלם בדיוק ברגע הנכון, סביר להניח שנוכל למצוא מדענים שנראים בדיוק ככה. אולם העשייה המדעית שלהם כוללת גם שלל משימות פחות פוטוגניות, למשל שעות עבודה רבות מול מחשב, מתן הרצאות, השתתפות בכנסים ורדיפה אחרי תקציבי מחקר. מדענים בתחומים רבים אחרים לא החזיקו מבחנה מימיהם. נמצא אותם מפענחים תחזיות של מודלים ממוחשבים, מריצים עכברים במבוכים, מסתובבים בפינות נידחות של כדור הארץ, צופים בדפוסי התנהגות של בעלי חיים בסביבתם הטבעית… איש איש ותחומו.

אך לתמונות יש כוח, והדרך שבה אנחנו בוחרים להציג מקצוע זה או אחר במדע, או כל תופעה מדעית אחרת, מלמדת לא מעט על התפיסה שלהם בציבור הרחב. בבניית הדימויים הללו תופסים מקום מרכזי בעשרות השנים האחרונות מאגרי התמונות המסחריים (Stock photos), שמתמחים בהפצת תמונות מבוימות וייצוגיות כמעט בכל נושא שיעלה על הדעת. לתמונות הללו יש דפוסים חוזרים, וכשעורכים בוחרים להשתמש בהן הם בונים ומשמרים תפיסות מסוימות של המציאות – בנוגע לעשייה המדעית ובכל תחום אחר.

מאגרי תמונות

כשהעיתונות המודרנית התפתחה, במהלך המאה ה-19, לא היו בה תמונות. טכנולוגיית הצילום עשתה אז את צעדיה המהוססים הראשונים וחלף עוד זמן רב לפני שטכניקות הדפוס ושיטות העבודה העיתונאיות התלכדו לשיתוף פעולה פורה. כיום רוב הכתבות העיתונאיות, בדפוס ובאינטרנט, מתפרסמות בליווי תמונות, איורים ותרשימים.

כדי לספק חומר מצולם לקוראים, כלי תקשורת גדולים מעסיקים צלמים מטעמם, ושולחים אותם להביא תיעוד חזותי מהשטח. תמונות אחרות מתקבלות מיחצנים, דוברים או מהמקורות העיתונאיים עצמם – למשל תמונה ייצוגית של עורך דין שמסר לכתב סיפור מעניין מבית המשפט ומצפה בתמורה לחשיפה חיובית. אך יש גבול לכמות החומר המצולם המערכתי שכלי התקשורת הגדולים יכולים לספק בעצמם, ולגופים עיתונאיים קטנים ובינוניים אין חומר מצולם מקורי בכלל.

לפתרון המחסור הזה, וגם לצורכי שוק הפרסום והשיווק ולמטרות עיצוביות אחרות, התפתח בעיקר מאז שנות השבעים של המאה העשרים שוק גדל והולך של מאגרי תמונות מסחריים. המאגרים האלה כוללים כיום מגוון רב של תמונות, איורים, תרשימים, אייקונים ולפעמים גם סרטונים – כמעט כל כלי עזר חזותי שמעצבים ועורכים עשויים לרצות.

כדי לספק חומר חזותי שימושי לקהל לקוחות מגוון ולכמה שיותר צרכים, רבות מהתמונות הזמינות במאגרים הללו מציגות דימויים חזותיים טיפוסיים: תמונות שמייצגות רעיון, רגש, זהות או מהות אחרת. אולי הדוגמה הטיפוסית ביותר לתמונות כאלה היא תמונות ההמחשה שמפורסמות חדשות לבקרים בכתבות שעוסקות בפגיעות מיניות ובסוגים אחרים של התעללות בנשים. כולן בנויות באותה תבנית: אישה צעירה שפניה מוסתרים יושבת מקופלת על הרצפה, וסביבה רקע אפלולי או מטושטש. יש עוד תבניות רבות שחוזרות על עצמן שוב ושוב בצילומי מאגרים: למשל מורה וילדים מחייכים להמחשת “לימודים”, מפגינים מצולמים מגבם לציון הפגנה או התפרעות, ועוד מאות ואולי אלפי תבניות חוזרות אחרות.

המאפיין הבולט ביותר של התמונות האלה הוא הכלליות שלהן. בהכללה, אפשר לומר שהן יכולות לתאר כל מקום. ברבות מהן הרקע שמאחורי האובייקט המצולם מטושטש, ובחלקן הרקע  נמחק לגמרי. אם הרקע בכל זאת קיים, הוא  נוטה להיות טיפוסי וחסר ייחוד: רחוב סתמי, חדר רגיל בבית רגיל – מקומות שיכולים להיות בכל מקום בעולם. גם מנגנוני החיפוש במאגרים האלה קלים לשימוש, ומשתמשים בין השאר בתיוגים פשוטים ואינטואיטיביים של מילים כלליות נפוצות, כגון מקצועות (שוטר, צייר, מורה…), רגשות והבעת רגשות (שמחה, חיוך, כאב, בכי…), אירועים (פיצוץ, רעידת אדמה…) וכיוצא בזה.

יש כיום בעולם כמה סוגים של מאגרי תמונות, שנבדלים אלה מאלה בסוגי הרישיונות שהם מחלקים ובתכנים שלהם. מאגרים שמחזיקים בתכנים ייחודיים עשויים למכור ביוקר זכות שימוש חד-פעמית בחומר המצולם שלהם. זוהי ה”אליטה” של מאגרי התמונות. אך רוב המאגרים המסחריים מסתפקים בעיקר בתמונות תבניתיות זולות וזמינות, ומעניקים למנויים שלהם זכויות שימוש קבועות בתכנים שרכשו. לצד המאגרים המסחריים האלה יש גם מאגרים של תמונות חופשיות לשימוש תחת רישיון שימוש הוגן (Creative Commons) ותמונות שהן נחלת הכלל – למשל חלק ניכר מהתכנים המצולמים בוויקיפדיה שייכים לשתי הקטגוריות האלה. בנוסף יש מאגרים שמתמחים בסוגים ספציפיים של תכנים, כגון אמנות, חלל ואסטרונומיה (נאס”א), וגם מדע.

ייצוגים של מדע

מחקר פורטוגלי משנת 2021, שעסק בייצוג של מגפת הקורונה בפרסומים הפונים לציבור הרחב, בדק כ-600 תמונות שהוצגו באתרי האינטרנט של מוסדות מתווי מדיניות, באתרי מדע ובאתרי חדשות. נמצא שהרשויות פרסמו בעיקר נתונים, גרפים ואינפוגרפיקה אחרת, אתרי המדע הסתמכו בעיקר על תמונות ממאגרים מסחריים, כצפוי מגופים שאין להם מערכת עצמאית של צלמים, ואילו אתרי החדשות שילבו בין תמונות ממאגרים ותוכן מצולם אחר.

החוקרים מצאו שהמדע יוצג במידה רבה על ידי תמונות סטריאוטיפיות של מעבדות וחלוקים לבנים. את הרפואה ייצגו בעיקר תמונות הפחדה של חולים בחדרי טיפול נמרץ, ששימשו כדי לעודד את הציבור לנקוט אמצעי זהירות ולהתחסן, ואילו להמחשת ההיבטים החברתיים של המגפה הוצגו תמונות של פעולות מניעה כמו נטילת ידיים, וצילומי אווירה של רחובות ריקים במהלך סגרים. “אף על פי שחקר הקורונה הוא תחום מגוון מאוד מטבעו, הייצוגים המצולמים של המגפה צעדו בדרכים המוכרות שתוחמות את המדע בסטריאוטיפים של מבחנת ניסויים אחת ושולחן מעבדה”, ציינו החוקרים. “ציוד המעבדה משמש כדימוי למדע כולו, לצד מסמנים מוכרים היטב של המדע כמו סלילי DNA, תאים, מולקולות וצילומי רנטגן”.

מחקרים אחרים, שבחנו את הייצוג החזותי של נושאים מדעיים שנוכחים בשיח הציבורי, כגון השימוש המחקרי בתאי גזע עובריים, הנדסה גנטית, למשל של צמחי מאכל, או בדיקות גנטיות, מצאו שיש פערים רבים בין המדע האמיתי לייצוג שלו בפועל. בתחום ההנדסה הגנטית, יותר ממחצית מהתמונות שנבדקו הציגו את התהליך בצורה מסולפת – למשל צילומים של יד מזריקה נוזל כלשהו לקלח תירס. אחרות הציגו תמונות מעובדות של הכלאות בלתי סבירות של צמחים – למשל פרי שנראה כמו תפוח מבחוץ, אך בתוכו הוא תפוז.

הבחירה בתמונה הספציפית שתופיע בכתבה או בעמוד אינטרנט זה או אחר נתונה בידי העורכים והמעצבים של האתר או כלי התקשורת. ההחלטה באיזו תמונה להשתמש נובעת בראש ובראשונה משיקולי תוכן, אך מושפעת גם מהמבחר הזמין להם. כלומר, אם הם מחפשים במאגר תמונות כלשהו תמונת המחשה בנושא זה או אחר, סביר להניח שישתמשו באחת מהתמונות הראשונות שמנגנון החיפוש של המאגר יספק להם.

המדען הבודד

מחקרים שבהם ביקשו מילדים ומסטודנטים צעירים לצייר דמות של מדען חשפו באופן עקבי דימויים סטריאוטיפיים מאוד של המקצוע. חלק ניכר מהציורים הציגו דמות של גבר בגיל העמידה בעל מראה למדני ומשעמם, כמעט תמיד עם עור בהיר, לובש חלוק מעבדה ולפעמים גם משקפי מגן ועובד לבדו במעבדה מלאה בצנצנות ובבבקבוקים מזכוכית. הדימוי הזה חוזר שוב ושוב במגוון רב של מדינות, לאומים ומאפיינים דמוגרפיים. עקב הדומיננטיות שלה, דמות המדען הזו זכתה לכינוי הולם: “דוקטור שיעמום”.

כשמסתכלים במאגרי התמונות עצמם מגלים שדוקטור שיעמום עדיין מושל בכיפה, אך עבר שדרוג, אולי בגלל המודעות הגוברת לנושא הייצוג של קבוצות מגוונות ואולי פשוט כי תמונות משעממות לא נמכרות. חיפוש אחרי “מדען” (Scientist) במאגר התמונות המסחרי הענק שאטרסטוק (Shutterstock) מגלה את אותו סטריאוטיפ מוכר, של אדם אחד בחלוק מעבדה לבן ומשקפי מגן, מחזיק מבחנה או כלי זכוכית אחר או מביט במיקרוסקופ. ההבדל הוא שאת הגבר הרציני הלבן בגיל העמידה מחליפות דמויות של גברים ונשים צעירים וצעירות, רובם נאים, וגם צבעי העור מגוונים יותר. אותו חיפוש אצל המאגר המתחרה גטי (Getty Images) מגלה דפוס דומה, פרט לכך שרוב התמונות של דוקטור שיעמום מציגות נשים צעירות כהות עור.

לצד התמונות האלה, החיפוש מעלה עוד סמלים טיפוסיים של מדע. למבחנה ולמיקרוסקופ האור מצטרפים איורים של הסליל הכפול של ה-DNA, מסך מחשב שממנו יוצאים חוטי אור ועוד כלי עבודה בסיסיים של מחקר ביולוגי וכימי, כמו פיפטות וצלחות פטרי. וכשמבקשים “מדע” באופן כללי מצטרפים למאגר הסמלים גם תרשימי מולקולות, שבבי מחשב ואיורי מוחות.

אם רוצים מבחר מגוון ומציאותי יותר של תמונות מדעיות כלליות, צריך לפנות למאגרים שמתמחים במדע. הגדול מביניהם הוא Science Photo Library, הפועל מבריטניה. גם בו יש מדעניות צעירות בחלוקי מעבדה, אך לצידן מתקבלות לא מעט תמונות המחשה מורכבות יותר וכן תמונות של מדענים אמיתיים בסביבת העבודה שלהם – בדרך כלל מול מסכי מחשב שמציגים נתונים, סריקות מוח, וסרטונים שצולמו בשטח.

ממדע למדעים

גם כשמסתכלים על מדעים ספציפיים, מאגרי התמונות משקפים תפיסה חלקית מאוד של העיסוק בהם. בדומה לתמונות הכלליות של “מדע”, ניכרת בתמונות המאגרים המסחריים העדפה למדע פשוט ופוטוגני, בדגש על מחקר ניסויי של מדען אחד מול מכשיר אחד. כשמחפשים תמונות שקשורות לכימיה ולביולוגיה מקבלים היצע דומה מאוד של תמונות, שלגמרי לא במקרה כמעט זהה לתמונות הטיפוסיות של “מדע” באופן כללי – מדענית צעירה בחלוק לבן עם מבחנות, צנצנות ומיקרוסקופים במעבדה. בתמונות המסווגות כייצוגים של ביולוגיה משתרבבת פה ושם מבחנה עם צמח במקום תמיסה, או מדענית אמיתית אוספת דגימה משלולית מים.

גם בגיאולוגיה ניכרת ההעדפה לתמונות של מדען בודד מול פלאי הטבע, אך בגלל אופי התחום הדגש הוא על עבודת שטח. המדענים עדיין פועלים לבד, או לכל היותר בזוגות, ועובדים בידיים, אך במקום מעבדה הם ניצבים למרגלות צוקים ואת חלוק המעבדה הלבן ומשקפי המגן מחליפה קסדה, ומוטב גם אפוד זוהר – ציוד שטח אמיתי. זה מצטלם טוב, מתפענח מצוין, ואפילו מייצג עבודה מדעית אמיתית.

או לפחות חלק ממנה.

חלק – כי יש הרבה מאוד עבודה מדעית מחקרית שנעשית באמצעים מתוחכמים יותר. בכל מעבדה ביולוגית או כימית שמכבדת את עצמה תמצאו כלים כמו צנטריפוגה או מנדף, ולפעמים מכשיר PCR לשכפול מקטעי DNA, או אמצעים לקריסטלוגרפיה של חומרים, מיקרוסקופים משוכללים ועוד כהנה וכהנה. וגיאולוגים אומנם בודקים סלעים, אבל עוסקים גם במציאת מחצבים מתחת לפני הקרקע, ההידרולוגים מביניהם עוסקים במאגרי מים, ואחרים חוקרים רעידות אדמה. כל האמצעים האלה מסובכים יותר להבנה, ומאגר התמונות יציע אותם רק לפי דרישה מפורשת מצד המשתמש.

בולט במיוחד הפער בין צילומים מבוימים, שנוצרו במטרה להעביר רעיון או מושג כללי כמו “מדע” או “מעבדה”, לבין אלה שמתעדים עבודה מדעית אמיתית. התמונות המבוימות אסתטיות יותר לעומת החספוס של עבודת השטח, והעיבוד שלהן ניכר לעין. בתמונות מעבדה מבוימות, למשל, בולט בדרך כלל הגוון הכחול, שמקושר לניקיון ולסדר. גם חלק ניכר מהתמיסות בצנצנות הן כחולות, בעוד שבדרך כלל חומרים שנמצאים בשימוש בניסויים בכימיה או בביולוגיה הם שקופים. במציאות, צבען של תרכובות נחושת למיניהן אכן תכול בדרך כלל, יש פה ושם חומרים צבעוניים אחרים, ויש גם תמיסות שנצבעו בכוונה תחילה לצורך הניסוי.

מעבר לניקיון ולאסתטיקה, התמונות המבוימות עושות שימוש רב מאוד בסמלים. הממד הסמלי בא לידי ביטוי בשימוש באובייקטים שמקושרים למדע באופן כללי ולתחום מדעי ספציפי במקרה הצורך. חלקם מופיעים בתמונה המצולמת עצמה: בראש ובראשונה חלוק לבן, מבחנות ומיקרוסקופ אור, אך גם טלסקופ ושמיים זרועי כוכבים בתמונות שמייצגות אסטרונומיה, פטיש גיאולוגי, טורבינות רוח וקולטי שמש בצילומי אקולוגיה וכיוצא בזה. אובייקטים אחרים מודבקים לצילום באופן מלאכותי – הנפוץ ביותר הוא הסליל הכפול האיקוני של ה-DNA; סמלים מודבקים אחרים שמופיעים הרבה הם נוסחאות כימיות אקראיות, ומודל האטום בתמונות שקשורות לכימיה או לפיזיקה. השימוש בסמלי המדע בתמונות המבוימות מנותק לפעמים מהשימוש בהם בפועל – למשל מדענית שמשתמשת במשקפי מגן בעת שהיא משתמשת במיקרוסקופ – שילוב לא נוח בעליל.

כל המאפיינים האלה בולטים במיוחד בתמונות שמייצגות פיזיקה. בתמונות המבוימות רואים בעיקר פיזיקה בסיסית של בתי ספר: ניסויים בחשמל, מעגלים חשמליים שמדליקים נורה ואפילו מדען צעיר שבוהה בפליאה לא מובנת ב”עריסת ניוטון” – מתקן פשוט של גולות תלויות זו לצד זו בשורה, שמשמש להדגמת עקרונות של העברת תנע ושימור אנרגיה. הפיזיקה העכשווית פשוט לא קיימת בתמונות הללו, אולי משום שהיא מורכבת יותר להבנה. אין בהן גלאי חלקיקים או מאיצי חלקיקים, אין שום ניסיון לייצג מושגים קוונטיים, ואפילו מכשיר פוטוגני כמו לייזר כמעט שאינו מופיע בתמונות. וכדי לראות דימוי של כבידה שמעקמת את המרחב צריך לחפש במיוחד את תורת היחסות – תיאוריה בת יותר ממאה שנה.

אולי עקב הקושי להציג בצורה פשוטה מחקר מעשי בפיזיקה, שאטרסטוק וגטי מציגים סמלים ודימויים. רוצים נוסחאות פיזיקליות כתובות בגיר על לוח? קיבלתם. אותו דבר אבל בהולוגרמה? הנה לכם. בקלות דומה תמצאו את מודל האטום, את הנוסחה המפורסמת E=MC². בשאטרסטוק תקבלו גם הרבה תמונות של אלברט איינשטיין, אך לא בגטי.

לשקף מדע אמיתי

עיתונות היא מקצוע תחרותי שדורש קבלת החלטות מהירה. כשעורך או עורכת, מעצבת או מעצב, מחפשים תמונות לכתבה שקשורה למדע, סביר להניח שהם יבחרו בתמונה הראשונה שתתאים לצורכיהם. אם הכתבה עוסקת בנושא מדעי ספציפי, הכול טוב ויפה – הם ייכנסו למאגר תמונות כללי ויחפשו תמונה טובה של ריבוזום, מאיץ חלקיקים, אורקה, קוואזי-גביש או מארי קירי. אם זה לא נושא חדש במיוחד ואזוטרי, סביר להניח שימצאו את מבוקשם.

הבעיה מתחילה כשמחפשים תמונות המחשה (אילוסטרציה). מאגרי התמונות המסחריים יודעים לספק את רצון העורכים בתמונות נעימות לעין שמעבירות מסר פשוט וקל לעיכול, ובתוך כך יוצרים תמונה חלקית ומעוותת של העשייה המדעית.

התמונות הללו לא פועלות בחלל הריק, כמובן. מחקרים רבים מעידים כי סטריאוטיפים כלפי מדע ומדענים מעוצבים בין השאר במערכת החינוך, בכלי התקשורת ואפילו בכנסי מדע בדיוני, ומושפעים במידה רבה מתפיסות עולם קודמות – בעיקר דת ומיסטיקה וחשיבה מערבית. השילוב של כל אלה יחד בא לידי ביטוי באמון כלפי מדענים ובשאיפה של ילדים ובני נוער לעסוק במדע בהמשך החיים.

נחוצה לפיכך פעולה משולבת, חינוכית ותקשורתית. חשוב להנגיש את המדע לציבור מגיל צעיר ועד זקנה, ובו בזמן לשאוף לייצג אותו בצורה כמה שיותר נאמנה למציאות, ככלי וכמקצוע שפתוחים לכל אדם נבון וסקרן ושמספקים לכולנו כלים לשפר את איכות חיינו, להילחם במחלות וליצור עולם טוב יותר. על כן רצוי שגם עורכים ומעצבים יהיו ערים למגבלות של תמונות המאגרים המסחריים וישקיעו מאמץ נוסף במציאת תמונות שלא יסגרו את המדע בתחומי הסטריאוטיפים וישחררו את דוקטור שיעמום לחופשי.

רוב התיאורים שקראתם כאן מבוססים על התרשמויות בלבד. נחוצים מחקרים שינתחו לעומק את היצע התמונות במאגרי תמונות מסוגים שונים ואת השימוש שנעשה בפועל בתמונות כאלה בתקשורת הכללית, באתרי מדע פופולרי, באתרים ממשלתיים ואוניברסיטאיים ועוד, וגם יציעו מודל תיאורטי שלם לאפיון בתמונות והשימוש שעושים בהן.